הטבע – אומרים אלו שחקרו והשיגו את דרכי יצירתו ומכונים מקובלים – זו מערכת סגורה, בעלת חוקיות מדויקת ומדוקדקת, מערכת הרמונית שורשית. הם כותבים שכלפינו, בני האדם, המערכת מתייחסת לפי מידת התפתחותנו, והמילה "התפתחות" במובנה הטבעי היא היכולת לקלוט את כלל המערכת; לתפוס את החוקים שמקיימים אותה, ולהזדהות איתם עד לדרגה שכל מחשבה ורגש אנושי נעים, נמצאים בתנופה אחת עימם. לכיוון זה, הם מספרים, דוחף אותנו הטבע להתקדם וכבר דוחק בנו מאוד. עד כדי כך.
כדי למקד אותנו בעיקר, מצביעים המקובלים על מגמה מיוחדת שחקוקה בטבע, שהיא הופכית למשפט המלאכותי שגזרה האנושות על עצמה וכפתה על שאר חלקי המערכת. מגמת הטבע היא קיום קשר טוב, הדדי, שמוּנע ממסירה ומנתינה. כדאי להבין: הטבע לא מתייחס לפרטים לגופם, אלא כל פרט נמדד לפי מידת הצלחתו להתחבר בצורה יפה עם יתר הפרטים, הדומם, הצומח, החי, ובין בני האדם. זו הסיבה שהטבע לא מסכים ששום פרט ישעבד את זולתו, ולא רק בצורה גופנית אלא הרבה יותר מכך, שום חזקה רגשית או השתלטות שכלית לא מקובלת עליו, מפני ששליטה אינה מאפשרת התחשבות והתחברות נכונה בין הפרטים. היא מונעת את הרגשת המערכת כיחידה אינטגרלית וחוסמת ממנה את זרם החיים.
מה שקורה היום בעולם, דרך משבר הקורונה, הוא שהטבע עוצר את כדור הארץ להקרנת בכורה. הוא שם את האנושות בבידוד, כדי שתעצור לרגע את הסחרור ותשב לצפות בכל הפרקים של סדרת חייה; קצת תצחק על עצמה לשם שינוי ולא על אחרים, מעט תבכה במקומות הרגישים, והעיקר שתוציא מסקנות. הטבע יסריט לנו את רשת התלות ההדדית הקיימת בינינו מצידו, וייתן לנו תחושה כמה היא מכבידה עלינו – בגלל האנוכיות שהעמסנו עליה. הוא יאפשר לנו להתבונן ולהבין, איזה שימוש מעוות עשינו בקשר שהוא יצר בינינו. הכול כדי שנלמד איך צריכה להיראות העונה הבאה.
בשקט שניתן לנו עכשיו מהרעש הקבוע שאנחנו עושים בבריאה, נלמד שלערבות ההדדית ולחיבור הלבבי על פי כללי המשחק של הטבע, לא מספיקים גינונים חיצוניים של חיבוקים ולחיצות ידיים, של מילים יפות וריקות מרגש פנימי. שהטבע דורש קשר לבבי בינינו, כי שם הכול מתחיל, ושם גם נקבע סוף מעשה – הכול במחשבה מתברר.
אל חשש, אומרים מקובלים, הטבע האלטרואיסטי הגלובלי לא משליך אותנו להתמודד עם הטבע האגוצנטרי שלנו לבד. הוא יכוון את דרכנו, אם רק נתחיל לפתח אליו רגישות, אם קצת נשתדל להיות קשובים לשפה שבה הוא מדבר. שפה של קשרים, של יחסים, של הקשבה בין הדברים.
ובכל פעם שנסטה מהמגמה הזאת, הוא יפעל בכל הכוח כדי להשיב אותנו לטוב, לאיזון ולתלות הדדית חיובית בינינו. כמו עכשיו בעצם. ובכל פעם שנתאמץ לכוון את עצמנו לצוף מעל להבדלים, להתרומם מיצר התחרות, בכל עת שלא נסכים להימשך למערבולות של ניצול הדדי, הוא ימיר את הכוחות השליליים – מכות טבע, מלחמות ומאבקים – לכוחות חיוביים, ותשרה עלינו תחושה של נועם ושלמות. כך לאט לאט נזכה להכיר את הטבע פנים אל פנים.
