חוסר הבהירות לגבי מגפת הקורונה, אם תכף תדעך ותסתלק מהעולם או תנוח לרגע ותחזור מחוזקת, מעורר צורך בכלים טובים לניתוח מגמות. אחד הכלים השימושיים בהם נעזרת האנושות הוא תחום ההיסטוריה. אם נתעמק בכל תקופה ותקופה לאורך עשרות אלפי שנים נמצא מוטיב קבוע, חומר שמניע את תהליכי ההתקדמות, הגורם היחיד שמתפתח וקובע את השתלשלות חיינו: הרצון.
בתקופה הפרהיסטורית מתאפיין האדם הקדמון ברצונות בסיסיים ביותר: אוכל, מין ומשפחה, דחף כללי להמשך קיומו. ברצון שהתפתח בתקופה שבאה לאחריו נוסף באדם חשק גובר לעושר. בימי הביניים נוסף לסל הרצונות שלו רצון עז לשליטה, שהיה קיים גם קודם לכן, אבל רק בתקופה זו של האדם, זינק והתבלט יותר. בתקופת הרנסנס, עידן גילויי המדע והיבשות, התפתחה תאווה עצומה וצמא גדול לידע. וזהו. אז הגענו לסוף הדברים שאדם יכול לרצות מהעולם הזה.
זה, על רגל אחת, שיקוף התמונה של אשכול הרצונות הקיים באנושות בת-זמננו. היא עדיין מונעת מרצונות העבר, אבל היא הולכת ומאטה, הרצון דועך. כמובן שעדיין אפשר להילחם זה עם זה על מקום נוח יותר או על מושב בדרג גבוה, אבל זאת כבר לא גדילה של הרצון, אין בה התפתחות נוספת. אם כבר הכרנו למדנו והשגנו את כל הרצונות שיש על פני האדמה, איך נלך ותפתח?
כאן נמצא המפתח להבנת המגמה הגלובלית של נגיף הקורונה, שדוחפת אותנו אל הרמה האבולוציונית הבאה של האדם. התפתחנו יפה, אבל לבד; השתכללנו, אבל כל אחד לעצמו, על חשבון הזולת. החיים הבדידים, כיחידות רצון שאין ביניהן קשר פנימי, בולמים את האנושות ואינם מאפשרים לה התקדמות למדרגה הבאה. כדי להתחיל להתקדם לשלב הבא על האנושות לנוע אל מרחב משותף שנמצא בין בני האדם המחבר אותם לאורגניזם אחד.
כך האנושות תכלול בתוכה את כלל הרצונות שהתהוו בה במהלך השנים, מדרגה על גבי מדרגה, ומעליהם, בקצה הפירמידה יעמוד רצון עליון להתחבר לרובד גבוה יותר בטבע, רובד שמושג על ידי יחסים נכונים והדדיים. זה הצעד הרוחני שימלא את האדם המודרני בהנאה: לספח תכונות מנוגדות ושונות, ולהביאן לחיבור, להשלמה.
הקורונה היא עזר כנגדנו בתהליך הזה. על פניו היא הרחיקה והפרידה בינינו, אבל מתוך כך אנחנו פועלים מעט אחרת. ראו למשל את התורים במקומות הציבוריים. אף אחד לא נצמד לאחר, כל אחד מנסה לשמור מרחק, לא לנגוע, לא לנשוף. וזה יפה לראות, כי לפני כן, עלינו אחד על הראש של השני. אשליה של קרבה, אבל הקרבה הרחוקה שאי-פעם נמדדה.
יתר הזהירות איש ברעהו נותן רקע לקרבה נכונה, פנימית, שרוכבת על גל אחר, מדויק יותר. גל שמגיע מהלב ולא מהשרירים או כל מיני תנועות חיצוניות של הגוף. זה מה שיקבע את מהלכי הנגיף. אם נשתמש ברצון החדש, הפנימי, כמנוף לעלות למדרגה החדשה, הקורונה תעבור מהעולם ולא תשוב, כמו אומנת שעשתה את שלה. ואם לא, היא תחזור בצורה כזו או אחרת, כדי לעזור לנו בכל זאת לגדול.
