הכתבה הזו באה לאתגר את מהנדסי התוכנה ומומחי התוכן כאחד: דמו בעיני רוחכם אפליקציה או תוכנת מחשב שמסייעת לאדם לבחון את מצבו הפנימי ביחס לזולת, ובכך תורמת להנמכת מגפת הקורונה.
רגע, צעד אחד אחורה. הרי מה קרה לנו בחמשת החודשים האחרונים? בין לילה עברנו לגור ממש במרחב הווירטואלי. אם רצינו או לא, נוצרו תנאים חדשים ליחסים החברתיים שלנו, והיום אנחנו מתקשרים דרך זום עם הקולגות והקרובים. גם אופן ההתקשרות אל מוסדות החברה התחיל להתייצב: אנחנו מתנהלים עם הבנקאים בצ'ט, מעבירים חוגי יוגה ביוטיוב ועונים על מבחנים מקוונים. בלחיצת כפתור משתפים מסך ומשחקים שחמט, או מצטרפים לסטודיו וירטואלי שמדמה סביבה ממריצה לאימון.
טוב שיש הנחיות מוקפדות על ריחוק חברתי, טוב מאוד שנכנסנו למיקרוקוסמוס. כך עולות ספקות לגבי מערכות היחסים שלנו, מתערערים הקשרים השונים שיצרנו לאורך השנים. אדם נוקט משנה זהירות בכל הקשור בקורונה, מפתח חשדנות כלפי הזולת כאילו הם נושאים את הנגיף בגופם. וכעת השאלה היא איך להתקשר נכון אל הזולת בלי להידבק או להדביק?
נניח וקבוצת חברים קובעת למפגש בערב, אז חלקם בוודאי שוקלים פעמיים אם לבוא לא. גם אם שקלו בחיוב, אז בטוח שעם מסכה על הפנים ובשמירה על מרחק של שני מטרים. וכאן נקודת ההיפוך על פי חכמת הקבלה: הריחוק החיצוני מצביע על ריחוק פנימי. הגשמי מדד לרוחני. כי מגמת הטבע היא להביא כל אדם באנושות להתקשר לזולתו עד לחיבור רגשי שבו כולם כמו איש אחד בלב אחד.
אלא הבעיה היא שכל אחד עשוי אגו שמרחיק אותו מהזולת. וירוס הקורונה רק משרטט את גבולות האגואיזם הבלתי נראה, מצביע על הריחוק הטבעי שקיים בינינו ומדמה אותו. אנחנו פועלים בדומה לעיקרון של דחייה מגנטית, שבו שני מגנטים בקטבים הפוכים דוחים ומתרחקים זה מזה. לכן לא צריך להתקרב בכוח, הלחץ לא יעזור, אלא צריך כל אחד להתעלות מעל טבעו. לפעול במישור גבוה יותר מעל האגו, להידבק רוח ברוח – ואז נוצר מרחב לחיבור נכון, להשלמה הדדית ולמילוי חדש, רוחני.
לא וירוס הקורונה הוא הבעייתי, אלא האגו שמחרחר ריב ביחסים בינינו. אם נתעלה מעליו בקשר לבבי, מתוך נטייה שלא להזיק לאחר, אז נוכל להיפגש בלי לחשוש להידבק זה מזה. שום וירוס לא היה פוגע בנו. זה חוק במערכת הטבע הגלובלי-אינטגרלי. אם אנחנו מתרחקים זה מזה, הטבע שפועל לאינטגרציה מגלה את הפער בין הרצוי למצוי בעזרת מכות ומשברים, כמו הקורונה למשל. אולם אם אנחנו במגמת הטבע, בשאיפה להרמוניה בינינו ובין הטבע, אין מקום לשום תחלואה.
וכאן בדיוק נכנסים אנשי המחשבים לתמונה. לו היו בונים מערכת וירטואלית שתסייע לאדם לפתח קשר בינו לבין הזולת, קשר שכל הזמן יכוון ליתר איחוד, לרווח ולכדאיות מהתקשרות יפה ונכונה, אז כולנו היינו מרוויחים כחברה. המערכת המבריקה הזאת צריכה לחנך את האדם להתחשב באחרים כמו תאים בגוף אחד. אם לא יתחשב באחרים, יהפוך לתא סרטני. היא תלחץ עליו בכל פעם קצת, במידה הנחוצה להתפתחותו. הכול דרך שעשוע ומשחק, דרך פנטזיה ודמיון, דרך אתגר וכיף.
המערכת הווירטואלית המתוחכמת הזאת תראה לאדם באמצעות הדמיות ותרגילים מול חברים וירטואליים שונים איך ביחס טוב הדמות הממוחשבת שלו נעשית בריאה יותר. המערכת תשתמש בנטיות הטבעיות שלנו כמו קנאה, תאווה וכבוד, כדי להעלות אותנו מעל האגו. כן, היא גם תצ'פר אותנו כמו משחק בלתי פוסק שיסחף את האדם לתוכו.
בסך הכול אלגוריתם בסיסי שיתמוך באדם להתעלות מעל עצמו לטובת הזולת, ידרבן את האדם כמו במאמץ האחרון של אימון כושר, עוד קצת להתחשב בזולת, עוד קצת לקרב לבבות, וכך להבריא, נפשית וגופנית, רוחנית וגשמית.
יש מי שמרימים את הכפפה?
