גל של מחאות חברתיות שוטף את אירופה, גם את ארה"ב המהומות איימו להצית, וגם בישראל המצב נעשה נפיץ. דווקא בימים שבהם מערכת היחסים בין הנהגת מדינות והאזרחים מתגלה כהרוסה, כדאי לנסות לצייר איך היא אמורה לתפקד במצב מתוקן. מי יודע, אולי אם נדע כמה טוב יכול להיות, נזדרז לגבש כוחות לתנועה אל אופק חדש.
נתחיל מהסוף: בצורתה האידיאלית, המדינה תהיה מורגשת לאזרח כמו משפחה טובה, שמבינה אותו והוא אותה. כל אחד ירגיש שכל האנשים קרובים שלו, והחכמים שבהם מנהלים את המדינה, את המשפחה הגדולה שלו. הוא מחבק את כולם ודואג לשלומם, והם דואגים לו. הקשר ההדדי מורגש עמוק בתוך הלב, וכל הזמן מחזק את כולם.
במדינה כזו, האזרח יתחיל להרגיש שהוא אחראי על הכול. לא רק על החלק שהוא אישית תורם לחברה, אלא על המערכת כולה. שתתקיים בצורה יציבה ותספק לכולם חום, ביטחון, בריאות, כל מה שמדינה צריכה לספק לאזרחיה.
האזרח יהיה זכאי לקבל מהמדינה את כל צרכיו הקיומיים, ומעבר להם לא ידרוש יותר לעצמו. מצדו, יהיה עליו לתרום ככל יכולתו כדי להבטיח למדינה, למערכות שבה ולכל אזרחיה, קיום ברמה הכי טובה. הכוח שיניע את הפרט לפעול כך כלפי החברה יבוא מתחושת קשר הדדי עמוק.
מצד ההנהגה, תהיה דאגה לכל אזרח ואזרח ולכולם יחד, שלכל אחד יהיו חיים כמה שיותר מתוקנים. כאן תידרש חכמה מיוחדת כדי לחלק נכון את הדאגה בין צרכי הכלל לצרכי הפרט. חובתה של ההנהגה תהיה לספק לציבור כל דבר טוב שרק אפשר ללא תשלום, חינוך, השכלה, תרבות, פנאי, פארקים, מתקני ספורט וכן הלאה. בתמורה היא תקבל מהאזרחים יחס טוב, הבנה ותמיכה.
ועכשיו, חזרה לבלאגן של היום. התסיסה והזעם של אזרחים כלפי ממשלות נובעת מכך שהעולם מתנהל בצורה הפוכה מזו שתיארנו. לא לפי כוח החיבור וההבנה ההדדית, אלא לפי כוח האגו והשליטה. סדר העדיפויות משובש, מי שנמצאים בעמדות שליטה עסוקים במלחמות מול אלה שרוצים לתפוס את כסאם.
הבעיה הגדולה אינה בשיטות הממשל או בתפקודים ספציפיים לקויים, אלא בכך שאנחנו לא נלחמים נגד הכוח האגואיסטי ששולט בכל אדם ובאנושות כולה גם יחד. כוח האגו הוא זה שדוחף כל אחד להיות מעל כולם בכל דבר ועניין, שכולם יהיו אפסים לעומתו, ואפילו פחות מזה. ככל שהאדם טיפס לעמדה גבוהה יותר, כך כוח האגו שבו גדול יותר.
שינוי במערכת היחסים בין השלטון והאזרחים לא יוכל להיעשות באופן ישיר, אלא רק כתוצאה מתהליך חינוכי כלל-חברתי, שילמד איך נוכל אנחנו האזרחים להתחבר מעל כל חילוקי הדעות, ההבדלים והשונות. אם ניצור בינינו כוח של חיבור, הוא ישפיע לטובה על כל המדינה, ובכלל זה על ההנהגה שתהיה מחויבת להשתנות גם כן.
כוח החיבור הוא התקווה היחידה לפתרון בעיות. הוא יסייע לנו לבנות חברה טובה, מתוקנת, שוויונית, מאוחדת. ככל שנתקרב איש לרעהו, אנחנו נגלה שהחיים ניתנו לנו רק כדי שנפתח קשר הדדי, ברמות יותר ויותר גבוהות. משום כך, כל תפקוד המדינה ומערכותיה צריך לכוון למצב של "ואהבת לרעך כמוך". זו צריכה להיות מטרת-העל של המדינה ושל אזרחיה.
כאשר חיבור העם יהפוך לדבר העיקרי עבורנו, אנחנו נזכה לתמיכה ועידוד מכל הטבע הסובב אותנו. כל כוחות הטבע מקושרים ביניהם, ואם נהיה גם אנחנו מקושרים בינינו בהדדיות, תיווצר התאמה בינינו לבין הטבע הגלובלי והאינטגרלי. או אז נזכה להשפעות חיוביות מהטבע, במקום השפעות שליליות כמו הקורונה.
משום כך, הצעד הראשון לעבר מדינה מתוקנת הוא הקמת פרויקט לאומי-חינוכי, מגילאי הגן ועד מאה ועשרים, שיבנה בנו את ההרגשה "כל ישראל חברים". אזרח ישראלי מתוקן הוא זה שיקבל את כל אזרחי המדינה כמו אחים, וירצה להרכיב איתם קשר משפחתי. מדינת ישראל מתוקנת תהיה מערכת שדואגת לכך שכולנו נרגיש משפחה.
הוחזרנו לכאן מכל קצוות תבל כדי להקים פה מדינה של חיבור ואהבה, שתהווה דוגמה להתקשרות אינטגרלית עבור האנושות כולה. התעכבות בפיתוח הפיילוט הזה של חברה עתידית מתקדמת, הוא זה שגורם לכך שישראל כל הזמן מתנדנדת. התנעת הפרויקט תגרור מיד תגובות אוהדות מכל אומות העולם, ורצון לשכפל את ההצלחה אצלם. מדינה מתוקנת, האקזיט המשפחתי שירגיע את אזרחי העולם.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
