באיחור של חודשים הוצגה בשבוע שעבר "התוכנית למיגור הקורונה". הפרויקטור, כלומר הממונה על הקורונה, הדגיש כי "החוזה החדש הוא מסכות, ריחוק ומינימום הגבלות". האם הציבור הישראלי יעמוד בחוזה?
בפועל אם אתה מסתובב ברחוב עם מסכה על האף והפה, אתה נראה כמו עוף מוזר, כי לכל השאר המסכות מונחות על הסנטר, מסובבות על פרק היד או תפוסות על מחזיק המפתחות. נראה שהרחוב שטוף אמונה: נאכל ונשתה כי מחר נמות, ואחר כך נקום לתחייה.
אבל המצב די מובן. יש גבול כמה אפשר לחייב אדם. למרות שאני סגור בחדר העבודה שלי ולא מסתובב במקומות ציבוריים, אני מרגיש ומבין עד כמה קשה להסכים עם ההגבלות. הגבלות פועלות רק אם אדם מסכים איתן, אם לא, הוא לא רואה בהן חשיבות, ואז או שהוא מזלזל, מתוך מחשבה שלו זה לא יקרה, או שהוא חושש אבל מוכן לקחת את הסיכון.
חוקים והגבלות שמונחתים מלמעלה בכוח לא יצלחו. צריכים לשמוע דעות בעד ונגד, להגיע להסכמה חברתית שכולם יבינו שזו החלטה נכונה, יראו וירגישו שהיא מתחשבת בכולם, אבל נכון לעכשיו לא נראה ריאלי שנצליח להגיע לאופן פעולה כזה. החברה כולה צריכה לרכוש חינוך ומודעות חדשה – גם האזרחים וגם הממשלה. אז, אולי תתגשם התוכנית.
חינוך פירושו להשתנות, לשנות את היחס. במקום לדאוג כל אחד לעצמו, להתחיל לדאוג לאחרים. למה? כי זו ההתנהלות בטבע, כך כל החוקים פועלים בו. אם אנחנו לא מתאימים לטבע, לא מצייתים לחוקיו, באות צרות לעולם. לעומת זאת, אם נלמד את החוקים לפיו הטבע פועל, תשתנה המציאות. כל המציאות. מקצה לקצה. נתחיל לראות עולם הפוך, יפה, מוצלח, מאוזן, מפותח. כמו שהוא באמת.
אבל כדי שנרצה להכניס את עצמנו לחינוך כזה, לפני שנייסד "חוק חינוך חובה" למבוגרים, חסרה לנו ההבנה שאנחנו נמצאים במצב של פספוס גדול, של הפסד עצום. חסר לקלוט שצרה גדולה מתקרבת, בפרט לעם ישראל. אנחנו ולא אחרים צריכים להיות מייסדי החינוך להתחשבות, זו מטלה שהוטלה עלינו מיום שנוסדנו כעם, ואנחנו עוסקים בפיתוח כל דבר חוץ מזה.
האגו הישראלי מנטרל את השכל לאומה הישראלית. אנחנו יכולים להיות חכמים ומבריקים בכל התחומים שלא מצריכים התגברות על האגו – הגורם המפריד בינינו ומצורת הטבע השלם. איפה שהאגו והשכל עובדים יד ביד בשיתוף פעולה, אנחנו מצליחים כמו אלופים. אבל במקום שהשכל טוען להתעלות מעל האגו, העסק נכשל. אם אין הכרה של האגו הרע, אם אין מודעות לטבע השלם וחינוך לאיזון בין השניים, המצב יחריף. הטבע פועל תמיד במגמה חדה לאיזון, לאחדות, לאינטגרציה בין כל החלקים עד הרמוניה מלאה. ואם הפתרון לא נראה באופק, הטבע יעשה מאיתנו סלט. אז כנראה נסכים סופסוף לגשת להתחנך לאהבת אדם.
ישנו מקובל ענק, הרב יהודה אשלג – בעל הסולם, שפרש את כל חכמת הקבלה בצורה ברורה ובשפה נוחה. הוא סיפר על החברה האנושית, על הטבע וחוקיו, ועל הדינמיקה שצריכה להיות לנו איתו. היינו יכולים למפות את מאמריו, לפתח מהם מבנה שלם, עם סדנאות, משחקים, הפעלות המחשות ותרגילים, ולהכניס עצמנו למערכת חינוכית שתהפוך אותנו לחברה מאוחדת מעל האגו המתפרץ.
אבל כרגע לא נראה שזה קורה. מצד שני, מבור עמוק להר גבוה – אולי מבין ההריסות נבין את הבעייתיות, נתחיל למגר את האגו, להתלכד יחד ולטפס גבוה.
נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו "ישיבה כתבים"
