איזו נקודה מפספסים מנהיגי העולם בטיפול במשבר הקורונה? לפי אילו עקרונות חדשים צריך להיבנות שיתוף פעולה גלובלי? ואיך נוכל לצאת מכל הסיפור הזה מחוזקים?
צרה גלובלית מחייבת טיפול גלובלי, ואכן במשבר הנוכחי רואים שיתוף פעולה מסוים בין מדינות, שיתוף ידע והבחנות לגבי דרכי התמודדות, חיפוש אחר חיסונים ותרופות. אבל מעבר לרמה הזאת, יש התקדמות גדולה הרבה יותר שעלינו להפיק מעידן הקורונה, שלא עולה במוחם של ראשי המדינות.
הנגיף הראה שכל בני האדם קשורים זה לזה ותלויים זה בזה, ולכן חובה להתקדם לחשיבה אינטגרלית – איך נסתדר כולנו יחד. לשם כך צריכה לקום ממשלה עולמית שתהיה לה נציגות בממשלות הפרטיות. ידונו בה איך כל מדינה יכולה לתמוך באחרות, כדי להגיע כמה שיותר מהר למצב שלכל אדם בעולם תהיה רמת חיים שווה. בסגנון שלו ודאי, לפי התרבות המיוחדת לכל עם ועם, אך תוך חתירה להבטיח רמת חיים ממוצעת לכל אחד.
ייתכן שהרעיון יזכיר למישהו את הקמת האו"ם, ששמו מעיד על שאיפה לעשות את האומות מאוחדות לאחר מלחמת העולם השנייה, אך מאז ועד היום הדבר לא קרה. בשנים האחרונות מלחמת עולם שלישית הפך לביטוי שבשגרה, ומלחמות סחר זעזעו את הכלכלה. על המציאות האגוצנטרית הזו נחתה מכת הקורונה, והראתה שכולנו מקושרים במערכת אינטגרלית אחת.
הטבע כמו נתן לנו רמיזה: תפסיקו להתקוטט! לא חשוב לי מי צודק ומי טועה, מי התייחס יפה לאקולוגיה ומי לכלך, מי תרם כסף לכל מיני דברים ומי גנב לכיסו – אם אתם רבים ביניכם, אני נותן מכה אחת לכולכם. אני לא מבדיל בין אדם לאדם, בין מדינה למדינה. בשבילי אתם כולכם אחד.
ומה מכאן? הפחד מענישה קולקטיבית נוספת, שעלולה להיות יותר חמורה, צריך לקדם הבנה שאם יש מלחמות כלשהן בתוך משפחת האדם, גם מי שלא מעורב בהן ישירות צפוי להיפגע. יוצא שהאינטרס המשותף של כולם, וגם העבודה הגדולה, זה לשמור על השלום בינינו.
הגלובליזציה שהכרנו עד עתה, נבנתה על יסודות אגואיסטיים, כשכל גורם פעל לאינטרס שלו בלבד. גלובליזציה נכונה דומה לצורת הגלובוס, הדגם הכדורי של כדור הארץ. היא מכוונת לאנושות עגולה, שבה כולם מרגישים שווים, תומכים זה בזה, אף אחד לא מרוויח על חשבון האחר. התחרות ההורסת מוחלפת בתחרות בונה – מה כל אחד מסוגל לתת לאחרים כדי להשלים את צרכי קיומם.
שיפור היחסים בין בני האדם, מהמישור הבינלאומי ועד למישור הבינאישי, דורש התעלות מעל טבעו האגואיסטי של האדם. אם נצליח לבנות את המין האנושי כמשפחה אחת, תהיה לכך השלכה על הרמות הנמוכות יותר במערכת הטבע, הדומם, הצומח והחי. כל שינוי שמתרחש ביחסים האנושיים מקרין על המערכת כולה, לרעה או לטובה.
כדי להתחיל לנוע לכיוון האמור, יש להקים מערכת חינוכית-חברתית כלל-עולמית, בעלת חשיבות עליונה. המבנה החברתי המתקדם מפורט ב"כתבי הדור האחרון", שהותיר אחריו כבר בשנות החמישים הרב יהודה אשלג, שנודע בכינוי "בעל הסולם", על שם הפירוש שכתב לספר הזוהר.
לדבריו, בשיא התפתחותה, האנושות תקבל צורה אינטגרלית, גלובלית, שכולם תומכים זה בזה ונמשכים לשוויון. אנשים ירגישו קרובים כמו בכפר אחד קטן, יהיה להם את כל מה שהם צריכים לחיים, וכל תשומת לבם תהיה נתונה לאיכות הקשרים ביניהם. דרך חיבור אינטגרלי ואהבה לזולת, כל אחד מהם יתחיל לקלוט מציאות רחבה יותר, לפרוץ את מגבלות הזמן, התנועה והמקום, להתעלות מעל גדרי החיים והמוות. מדובר בקיום רוחני בדרגה נעלה, פסגת התפתחותנו כנזר הבריאה.
האם נשכיל להתקדם למקום הנפלא הזה מתוך מכת הקורונה, או שיידרשו המחשות נוספות לכך שהטבע רואה אותנו כאחד – זוהי השאלה הגדולה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו – חיים חדשים 1233
