כמה שבועות של סגר הביאו לטבע התחדשות ורעננות, האוויר והמים נעשו נקיים יותר, בעלי חיים יצאו לטייל בפארקים. השאלה היא מה אפשר ללמוד מזה? אין לנו מקום בטבע? אנחנו שגיאה של המערכת? יותר טוב לכולם שפשוט ניעלם?
אם נשים את הרגשות בצד, האדם הוא היצור המזיק היחיד. כמו שעכשיו אנחנו מתנהגים, באמת עדיף שנסתלק מכדור הארץ. פעם היינו קרובים לטבע, חיינו בצורה רגועה, לא הזקנו לאף אחד. לאט לאט, האגו של האדם התגבר והפך אותו לגורם שעושה רע לזולת, וגם לדומם, לצומח ולחי.
אמנם גם היצורים האחרים אוכלים ומשתמשים זה בזה, אבל אין הם פוגמים באיזון האקולוגי הכללי. אם לדוגמה זאב טורף איילה, בדרך כלל תהיה זו החלשה יותר או החולה שהגיע זמנה להסתלק. בנוסף, כל פרט לוקח מהטבע רק את מה שחיוני לו כדי להתקיים, לא מתכוון לגרום רע לאף אחד, לא נהנה מסבלו של האחר ולא הורס את כל מה שסביבו רק כדי להרגיש שולט.
כשהאדם ניסה להשמיד בעלי חיים שנראו לו מזיקים ומיותרים, הוא גרם לנזקים גדולים יותר שהמחישו עד כמה הוא לא מבין את האיזון שבמערכת הכללית. כך למשל במאה הקודמת בצפון רוסיה, האדם השמיד את הזאבים ואז כל האיילים חלו לאחר שנדבקו מהאיילות החולות שלא נטרפו בזמן בידי הזאבים, כפי שאמור להיות.
בלעדי המין האנושי כנראה שהיה פה כאן גן עדן, ומכאן עולה השאלה האם צריך להקטין את רמת השתתפותנו בטבע, או לצמצם את כמות האוכלוסייה בעולם? ובכן, צמצומים כאלה ואחרים לא יפתרו את הבעיה מן השורש, כי דרוש כאן שינוי הרבה יותר גדול.
צורת המחשבה האגוצנטרית של האדם, שמכוונת לטובת עצמו על חשבון הזולת, היא שצריכה לעבור מן העולם. במקומה חייב לצמוח אדם מתוקן שיודע איך להיות באיזון עם כל מה שסביבו. אדם כזה לא רק שלא יזיק לחברה ולטבע, אלא הוא יהיה הגורם שמוסיף לכל המערכת כוח טוב.
האגואיזם האנושי שאינו יודע גבול הביא לכך שאנחנו הורסים את הטבע, רק כדי לייצר כל כך הרבה מוצרים שרבים מהם נזרקים לפח הזבל. כך בנויה המערכת שבנינו, זה מה שמשמן את גלגליה.
לצורך המחשה, מי צריך אלף סוגי גבינות? אדם נכנס לסופרמרקט ורוצה לבלוע את כולו. אמנם הגוף שלנו שייך לעולם החי, אבל אנחנו לא שומרים על בריאותו כמו כל החיות, אלא בכל דבר מפריזים ללא סוף.
בנוסף, אם לי יש מפעל לייצור גבינות, כל שאיפותיי נתונות לכך שכל המפעלים האחרים יקרסו. וכך, אנחנו כל הזמן אנחנו שרויים במלחמות, מטקסים עצות איך להפיל בפח את המתחרים ואת הלקוחות.
יוצא שהאגו המופרז גורם לאדם שתי שגיאות גדולות: א. הוא בונה את הצלחתו על חורבן האחרים, ב. כדי להתעשר עוד ועוד, הוא לוקח מהטבע משאבים בלי שום חשבון.
אמנם הרגילו אותנו לקדש את הצמיחה וההתפתחות, אבל בואו רגע נחשוב: מה נותנת לנו כל הריצה הזאת? אז כבשנו את החלל, את הירח, את מאדים, ומה מזה? עוד פצצות, עוד טילים, ומלחמות סייבר למי שרצה אתגרים חדשים. שלא לדבר על האוקיאנוסים שמילאנו בזבל או האוויר שזיהמנו מאוד. ואם בעוד עשר שנים יהיו לנו אלפיים סוגי גבינות, מישהו יהיה מזה יותר מאושר?
דרך הקורונה רומז לנו הטבע שהגיע הזמן להתבגר: להבין שאנחנו חלק ממערכת אינטגרלית, וללמוד איך חיים באיזון. בזה תלויים בריאותנו, אושרנו וכל עתידנו הטוב.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
האפקט האקולוגי של הקורונה –חיים חדשים 1242
