הווירוס – ידידו הטוב של האדם

המחלות שמאפיינות את החברה המודרנית הן בעיקר אונקולוגיות ומחלות הקשורות לתפקוד הלב. הסיבה לכך היא שאנחנו כל הזמן נדחפים, מתוך דפוסי החברה המודרנית והתקשורת שמסבירה לנו השכם והערב שעלינו להיות יותר מאחרים; בעלי יותר רכוש, כבוד ומעמד. וכל כך זה מקיף אותנו ומתקיף מכל צד, שזה לא נותן לנו מנוחה, זה אוכל אותנו כמו גידול והורס את שרירי הלב.

וכך במקום לחיות בנחת, חיים בריאים פשוטים שאין בהם עודפים קטלניים, ולעסוק בזמן הפנוי במהות החיים, אנחנו מבלים באינסוף פקקים, בין ילדים מתוסכלים וצועקים, למסכים שעושים לנו רעש בראש. אלו חיים של לחץ תמידי, תחת חיוב בלתי פוסק לחקות אנשים כאילו מאושרים, לפי ההגדרות של אלו שמוכרים לנו את מודל האושר. אדם הוא יצור רגיש בסך הכול, אבל הקִדמה שהבאנו על עצמנו מחייבת אותנו להקשיח את הלב ולהילחם על "אושרנו" בלי רחמים.

טוב שכבר אפשר לומר שזה שייך לעבר, כי שום דבר לא יישאר ממי שהיינו עד כה. כשמסתכלים על העולם הביולוגי, על צורת קיום הגופים, רואים שתמיד חלק הולך למות וחלק אחר להיוולד. כך גם בחלק הנסתר יותר שבטבע, המניע, הרצון. השאיפות, המחשבות והרגשות שהנחו אותנו עד לנקודה הספציפית הזאת בקיומנו האנושי מתים עכשיו. הם מפנים מקום לשאיפות אחרות שייוולדו בנו ויובילו אל המדרגה הבאה של מין האדם – מדרגה של אנושות בריאה בתוך טבע צלול וחי.

בחסות הקורונה אנחנו נמצאים עכשיו בהאצה גדולה לקראת הלידה הזאת. המוני אנשים לא עובדים, ובעצם לא צריכים לחזור לעבודה. המפעלים, העסקים שהם הכרחיים באמת – אלה שעבדו גם בזמן ההסגר – ימשיכו לעבוד הלאה. אבל כל המרחב של השירותים הלא-נחוצים, תעשיית האושר המדומה, תנעַל שעריה.

גם קודם לא היינו צריכים המוני עובדים. בשנות החמישים התחלנו לפתח טכנולוגיה, בשנות השבעים היא כבר הייתה מפותחת דיה כך שלא היו צריכים כמעט לידיים עובדות. לולא מרוץ החימוש כבר היינו מזמן במספרי אבטלה לא פחותים מהיום, אבל המשכנו ממש בכוח, בחירוק שיניים, למרות שהרגשנו שאנחנו הולכים ונהיים חולים יותר ויותר. לקחנו אקמול.

ואז הגיע הווירוס, ידידו הטוב של האדם ואמר, די! קחו לכם מה שאתם צריכים לחיים נורמליים, ואת היתר תעזבו. זה גומר לכם את הבריאות והורג את הטבע. ואולי נדמה לנו שזו איזו נקודה דרמטית בסיפור שלנו, נקודה שתיקח ימים וחודשים ותעבור. אבל לא. זה שלב ההתפתחות הבא שלנו והוא לא יעבור. אנחנו אלה שנעבור להיות אנשים בריאים, להיות עובדים חיוניים. האחד יעבוד בייצור הכרחי כלשהו לחיי הגוף החברתי שלנו, והאחר יעסוק בבנייה מחדש של החברה, בארגון ובחינוך לעולם החדש.

וידידנו הווירוס יעזור. הוא ידחוף אותנו להשתנות, יחייב אותנו לחשוב. הוא לא חבר נעים, הוא קצת מאיים, אבל אם היינו רואים לאן הוא מוביל אותנו, אז לא היינו נותנים לו להתבטא בנו כמחלה, אלא היינו רצים לפניו כדי ליצור את השינויים הנדרשים לבריאות החברה, לחיבור הבריאה.

אהבת? שתפו

השאר תגובה

עוד בנושא