משבר הקורונה מעורר שאלות מהותיות ביחס למשטר הכלכלי-חברתי של ימינו: הקפיטליזם. נראה כי גם השיטה הקפיטליסטית עוברת משבר וגם היא מתחילה להיסדק, ותהיות חברתיות צפות על פני השטח ומתגבשות לכדי שאלות: האם המערכת הקפיטליסטית תדע להתגבר על משבר הקורונה? האם היא תדע לתת מענה הולם למגפה הכלל-עולמית? הייתכן והשיטה הגיעה לקיצה, ואם כן, מה יחליף אותה?
בימים שהשיטה הקפיטליסטית נוסדה, תרומתה הייתה גדולה. היא שלפה את החברה מהמשטר הפיאודלי הפרימיטיבי. היא נתנה חופש לאדם לעבוד קשה, להיאבק על מקומו, להשקיע את כל כוחותיו ולפרוץ קדימה. היא אפשרה שוק של תחרות בריאה מתוך רצון טוב שכולם יעבדו וירוויחו.
אך לאחר ריצה קלה התחילה השיטה לגרור רגל ולצלוע. היא כבר לא עלתה בקנה אחד עם התוכנית הכללית של היקום, של החברה האנושית, של העולם הגלובלי שהתגלה כעולם עגול בצורה מושלמת.
אין לאן לרוץ. כדור הארץ קטן, חומרי הגלם שעליו מוגבלים, ואין אפשרות לרוקן את תכולתו ולהשאיר קליפה ריקה. הנתונים מוכיחים: כשנכנסים לטבע בידיים מלוכלכות באגואיזם, הוא יוצא הרוס מזה, הוא בקושי מצליח לסבול אותנו. וכשממשיכים לסחוט אותו עד בלי די, הוא גם מתנגד לנו בתוקף ומאיים להתהפך עלינו.
התהליך המנוגד הזה התחיל מזמן, עוד כשהקפיטליזם יצא מגדר חוקי האגו הבריא והפך חולני. מאז הכול התעוות ונמכר מראש. הכסף כבר לא כסף, אלא צל חיוור של המושג המקורי הזה. לכן אין פלא שהשיטה מדשדשת.
למרות זאת, מכל השיטות, השיטה הקפיטליסטית תואמת לטבע האדם. על אף העיוות שקיבלה, היא אפשרה לכל אחד להסתדר בחייו ולשרוד.
לכן לא מדויק לומר שהשיטה בעייתית, אלא הטבע האנושי שלנו שמשתנה הוא ה"בעייתי". לטבע של הדור החדש לא מתאימה כל התחרות הזאת. נמאס לו, הוא מזלזל, בועט, לא רוצה. די. הוא דורש חיים אחרים. זה הדור האחרון להתפתחות האגואיזם. המנוע שסיפק כוח לדורות הקפיטליזם לקום בבוקר ולצאת להצליח להרוויח את הונם, הוא לא חומר דלק שמתאים לדור החדש. אלו לא אותם תומכי קפיטליזם של לפני מאה שנה. יהלומים וזהב לא קורצים להם.
לא מדובר בקומץ בני אדם. אלא הדור כולו מואס בערכי הדור הקודם. לא כולם ולא בבת אחת, אבל המגמה קיימת והיא מתפתחת בהדרגה. צעירים לא מוצאים רווח גדול בלהיות מיליונרים. הם רוצים להרוויח את מטרת החיים, מחפשים סיפוק פנימי. זה לא תלוי בהם, זה שינוי פנימי שנעשה בדור.
בעוד השיטה הקפיטליסטית מתפוררת, לא התגבשה במקומה שיטה אחרת, לכן המשבר איום ונורא. הפעם, המעבר לשיטה החדשה שמחכה בפינה, לא יהיה חלק כבעבר. אם בראשית האנושות, עוד כשירדנו מהעצים והתחלנו להתנהל כבני אדם, גבר בנו האגו ודחק בנו לרווח חומרי ותובעני, עכשיו עלינו להתחיל לעבוד על רווח רוחני.
שוב, הצורך הזה בולט בעיקר בדור הצעיר. תנו להם לחיות חיים פשוטים, עם חברים ובילויים, להשיג את מהות החיים. הערכים שלנו לא מעניינים אותם. לא כסף, לא שליטה, הם רוצים משהו לנשמה!
והם ישיגו, ובגדול. הם ישיגו הון גדול שאין לו מחיר, הם ירוויחו חופש. ולא הם יקומו בבוקר, ירוצו למשרד, יעבירו מיליארדים מחשבון אחד לחשבון שני, יתעדכנו בבורסה, ישקיעו וישקיעו. השיטה שלהם תהיה אחרת: לעשות שיהיה טוב לכולם. בשיטה זו גלומה החירות האנושית.
כשאדם מתקשר לאחרים בקשר איכותי, לא כדי להרוויח מהם בצורה חומרית, אלא כדי להתחבר בשוויון עימם, הוא מגלה בהם ודרכם תחושת ממד חדשה, רוחנית. רגש שמנותק מהגבלות החומר. הרגשת חופש ששווה הון.
