זהו, חופשת הפסח הארוכה בתבל הסתיימה באופן רשמי. עם ישראל עבר את פרעה ועכשיו הוא בטוח שינצח את הקורונה. אבל לא, אני לא חושב שאנחנו בדרך לנצח אותה. כרגע היא שמנצחת אותנו. אומנם מיום ליום אנחנו מגלים במקצת את הנזק שגורם הנגיף, אך לא מודעים היטב לעומק ההשפעות השליליות שלו. אנחנו עדיין לא מספיק מבינים כיצד הנגיף הזה פועל, איך הוא עובר מאדם לאדם, איך הוא מדביק וממית. כך שמבחינת מערכת הבריאות, כל יציאה המונית למרחב הציבורי תהיה כישלון חרוץ במאבק מול הקורונה.
מנגד, טוענים הכלכלנים, אנחנו בני אדם, אנחנו מוכרחים לספק לעצמנו מוצרים בסיסיים, לצאת ולהתאוורר ולקנות, ואליהם מצטרפים אזרחים רבים המזדהים עם הגישה, כי די, בלתי אפשרי לשבת בבית כל היום. למרות שבריחוק פיזי אנחנו שומרים על בריאותנו, אבל עם כל הכבוד לעקומה, גם התעשייה והמסחר הופכים שטוחים, והכלכלה מתנוונת.
כדי להפיס את דעת כולם, הוחלט על הרע במיעוטו: רשימת הקלות והגבלות. אולם אני חושש שבשבועות הקרובים נראה שאנחנו יוצאים קרחים מכאן ומכאן. אני מבין היטב את הטיעונים של כל הנוגעים, אבל שאלת השילוב הנכון בין כלכלה לבין בריאות, בין שמירה על המדינה ועל האזרחים בו-זמנית, היא שאלה כבדת משקל. כבדה מכדי לא לקחת בחשבון את הסיבות שבשלהן הגיעה הקורונה, ומשם לקחת את המסקנות לפעולות הנכונות.
הקורונה לא באה להמית ולכלות, אלא להצביע על כשל אנושי עמוק, על ניתוק האנושות ממעטפת הטבע, והתגברות האגואיזם בבני האדם. שכחנו באיזה עולם גדול ומופלא אנחנו חיים, ולא רק מהעולם שכחנו, אלא מהשכנים שלנו, מיחס אנושי בסיסי, עד שהפכנו אטומים לחלוטין והפקרנו את הזולת לטובת הנאה רגעית ורווח אישי.
הנגיף לא בא להרוס, הוא בא לתקן. הוא לא כאן לבודד, אלא לנענע. אבל לא לקראת חיים מסוגרים ומכווצים, לא לשם מכוון אותנו הטבע, אלא שנפסע יחד לקראתו, ונחיה חיים יפים וטובים. הריחוק מייעד אותנו לפעולה אחת בלבד: ללמוד להתקרב בינינו. תחילה קירוב לבבי, אחר כך כבר נרגיש אחרת והדיבור בינינו יהיה חדש ושונה.
בעזרת האינטרנט, ידידו הטוב של האדם בימי הבידוד, נוכל ללמוד מחדש את מבנה הטבע הגלובלי, שאנחנו חלק ממנו. להפנים שהוא מנהל אותנו ולא אנחנו אותו. וכמו שהחל מבריאת העולם כוחות הטבע הולידו ופיתחו, דחפו והניעו אותנו בלי לשאול אותנו, כך עלינו לזרום איתם גם כעת. מערכת הטבע האינטגרלית מובילה אותנו לקבל צורה תואמת לכללות הטבע. להתמזג עם הטבע. להקים בינינו, המין האנושי, חברה חדשה, עגולה ומקושרת, גלובלית ואינטגרלית, שיתופית ומתחשבת, משפחתית ודואגת לכל פרט – כמו שהטבע פועל.
זו השעה היפה שלנו. ההפוגה הזאת ממרוץ החיים היא זמן נדיר שכולנו יכולים לבלות שעות על גבי שעות בלימוד אינטראקטיבי משובח. להיעזר בטובי המוחות ובכישרונות היצירתיים של הדור כדי להקים מערך חינוך אדיר, מפעל השכלה יעיל, תרבות חדשה שתרומם את נפשנו ותלמד אותנו כיצד להתקשר בינינו ולהיות מותאמים לחוקי הטבע. לחפור ולגלות רבדים של חוקים שסמויים מן העין, ולציית להם מרצון, כי זה פשוט משתלם לנו.
חכמת הקבלה מציעה לאזן בין הגישה של אנשי הכלכלה ושל אנשי הבריאות באמצעות טיפול ועיסוק מתמיד בפן החברתי. כל עוד הממשלה נעה בין דעות סותרות, ומקבלי ההחלטות מתקשים להגיע לעמק השווה ולהחליט פה אחד, בלב רגוע שיטיב עם כלל האוכלוסייה, אז ההמלצה היא להמשיך את השהייה בבתים, לצד ההנחיות המקלות וחיפוש אחר חיסון הולם, כך לפחות נבטיח את בריאות האזרחים.
בינתיים הגלגלים נעים: השהייה הממושכת מתחילה לשנות באופן מהותי את הפסיכולוגיה ואת התפיסה של הציבור לקניות ולמותרות, כך שאין בהלה לפתוח את החנויות ומקומות הבילוי, ולא רק מבחינה בריאותית. עוד נראה שגם כשהכול יהיה פתוח ונגיש בפני האדם, הוא יעדיף בילוי צנוע וקנייה הכרחית. לכן צעד נבון יהיה להתיר פתיחת מערכות חיוניות להכרחיות האדם. כלומר, מלאכות הקשורות להכנת אוכל נפש ולמען ביטחון האזרחים. בטח לא לשמונים אחוז מהעסקים ומהבועות המדומות שיצרנו בעידן טרם ימי הקורונה.
על הקציר המתקרב, לדוגמה, לא נוותר, כמו על שפע מלאכות חקלאיות הכרחיות. גם הצבא ימשיך את פועלו כשורה, על כך אין שאלה. אבל תרבות, בידור, שעשועים? עליהם להשתנות ולהיות אמצעי ההסברה וחינוך העם. וכאן הדגש שחכמת הקבלה מציעה: לצד סגר חברתי ועבודה חיונית עבור ייצור מזון ותרופות, חובה עלינו לנצל את הפנאי הממושך בבית, כדי להבין את הסיבה להתפרצות הנגיף ולהכיר את החוקים של העולם שאנו חיים בו. כך נדע לקרוא נכון את המפה ולכוון את צעדינו החוצה.
