חרדה היא רגש שהפך דומיננטי מאז בוא הקורונה. חרדה לבריאות, לפרנסה. אם שפר גורלנו ולא איבדנו את מקום העבודה, עם הזמן התרגלנו למציאות החדשה. עובדים מהבית, מה רע? והנה מתחילה החזרה לשגרה, וחרדה מסוג חדש תופסת לה את מקומה. חרדה מחזרה למציאות שהייתה. מה קורה לנו? אנו כמו ילדים שמתבאסים לחזור ללימודים בסופה של חופשה, אבל תיכף נתרגל והפחד יחלוף כלא-היה, או שיש כאן משהו קצת אחר שלא נותן מנוחה?
אם מתבוננים על עצמנו מהצד, רואים שתקופת הסגר חוללה שינוי מסוים ביחס שלנו לחיים. טעמנו חיים רגועים יותר בחיק המשפחה, היה לנו זמן להכיר לעומק את הילדים ואת בני הזוג. פתאום הקן המשפחתי החל להיות מורגש, לא רק כמקום שבאים אליו בסוף יום מתיש, לשכב קצת לנוח לפני עוד יום מטורף בעבודה. אין ספק, אנחנו לא בדיוק אותם אנשים שהיינו לפני שנכנסנו לסגר, ולכן לאוויר עולות שאלות לא פשוטות: האם כדאי לחזור למה שהיה או לא? האם יש אפשרות לחיות בצורה אחרת?
תקופת הקורונה היא בעצם קריאת השכמה, צלצול פעמון לתחילתה של תקופה חדשה בהתפתחות האנושות כולה. משך אלפי שנים חיינו כמו ילדים שמתקוטטים ללא הפסק, מנסים לתפוס את העמדה של מלך הכיתה, לועגים לחלשים בדרך לפסגה. חיינו במתח גדול ובתחרות הורסת, שבמסגרתה גם שאבנו מהטבע את כל מה שרק היה אפשר, כדי לייצר עוד ועוד מוצרים שאף אחד לא צריך מלבד חשבון הבנק שלנו. את הפסולת השלכנו לטבע כאילו היה פח זבל, והבאנו את כדור הארץ למצב שהוא עלול להתפוצץ מבפנים. בתוך מציאות של חוסר איזון משווע בין בני האדם ובין האדם לטבע, התפרץ הנגיף.
הקורונה כמו באה להודיע: מספיק כבר! שלב הילדות מסתיים, המין האנושי חייב להתבגר, להתחיל לחיות באיזון ובהדדיות. המגפה ששטפה את העולם הראתה שכולנו חלקים במערכת אינטגרלית, קשורים זה לזה, משפיעים זה על זה, מדביקים זה את זה, אחראים זה על זה. כעת אנו נדרשים לחשב מסלול מחדש, ולא לנסות לשחזר בכוח את מה שהיה. לצורך המחשה: עסקים שלא נחוצים לאף אחד מלבד בעליהם, עדיף שלא יחזרו לזהם את כדור הארץ. אנשים שעבודתם לא חיונית, חבל שישרפו דלק בדרך לעבודה ובחזרה, ורק ייכנסו לעצבים מהיחסים הלא-טובים עם האנשים שסובבים אותם שם.
בואו נירגע. נעשה חשבון כולל, מה אנחנו צריכים כדי שנוכל לספק לכל בני האדם באשר הם איכות חיים ברמה טובה, ועל זה בלבד נעבוד. כמו במשפחה, נחלק את מטלות הבית המשותף בין כולם, וכשנסיים אותן נשב יחד לאיזו ארוחה טובה. נהנה, נצחק, נשיר, נשחק במשהו, נעמיק את הקשר הטוב בינינו יותר ויותר. יתפנה לנו מלא זמן, ואותו נשקיע בדברים שחשובים באמת כמו חינוך, השכלה, משפחה, חיי קהילה, בילוי בחיק הטבע, ועוד היד נטויה. אנחנו יכולים לחיות טוב, יחד, מוקפים בחברים שאוהבים אותנו, עם שמחת חיים, כמו מסביב למדורה. למה שלא נרגיש כך בחברה כולה? ביחס לתמונה כזו נפלאה, החיים שהכרנו עד כה נראים גיהינום, ומשום כך דווקא טוב שהחזרה לשגרה מפחידה.
אם בארגון שבו אנו עובדים, למשל, היינו מרגישים יחסים טובים בין אנשים ותרומה אמיתית לאנושות, היינו באים אליו בשמחה כמו אל אתגר משותף, כמו להרפתקה. אבל כשלא ברור למי חיונית העבודה שלנו וגם האווירה עכורה, סוג של מלחמת התשה, אין פלא שהחזרה מלווה בצער. מה שנוכל במידי לשנות כדי לשפר את ההרגשה, הוא להשתדל לחמם את היחסים בינינו. להוסיף התחשבות, אדיבות, הדדיות, לפתוח קצת את הלב. ככל שהקשר שלנו זה עם זה ילבש צורה חדשה, החיים שלנו יתמלאו שמחה.
בטבע הסובב אותנו השגרה מתבססת על עיקרון פשוט: כל יצור לוקח מהטבע מה שהוא צריך לקיומו, ולא יותר. אם גם המין האנושי יבין מה נחוץ לו כדי להתקיים, נראה שלאיש לא חסר דבר. עם כל הטכנולוגיה שפיתחנו, יש בידינו לספק לכל אדם בעולם את כל מה שהוא צריך כדי לחיות טוב, הבעיה היא רק שהקשר בינינו לא מוגדר נכון. אנשים מרגישים זרים, מתחרים, ולכן רגילים לבנות את הצלחתם על חשבון האחרים. התנהגות אקולוגית נכונה מתחילה מיחס נפשי מסוג חדש לאוויר שנמצא בינינו, בני האדם. עלינו לשים לב במה אנו ממלאים אותו, באילו יחסים, ולשמור שהוא לא יהיה רע לכולם. שלא נעביר מחשבות רעות זה לזה, כמו וירוסים מדבקים.
רוצים או לא, האבולוציה דורשת שנלמד להתייחס לכולם כמו חלקים בגוף אחד. כשתיבנה בינינו מערכת קשר אינטגרלי וכל אחד ידע איך להתייחס נכון לאחרים, אנחנו נתעלה לדרגת קיום חדשה, מלאה בהנאה שרק הולכת וגדלה. יוצא שהטבע, כמו אימא אוהבת, רוצה לקדם אותנו לחיים טובים הרבה יותר, ולכן הוא לא יאפשר לנו לחזור לאותה שגרה. אם נעזור זה לזה לתפוס את מגמת ההתפתחות, נחסוך לעצמנו את המכה הבאה.
מן המקורות
"כדור ארצנו די עשיר לפרנס לכולנו, ולמה לנו מלחמת החיים הטרגית המעכירה את חיינו מדורי דורות? הבה נחלק בין עצמנו את העבודה ואת פריה במידה שווה – והקץ לכל הצרות!"
בעל הסולם, הרב יהודה אשלג
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו – חיים חדשים 1236
