המטבע של הטבע

יום אחד נקום בבוקר ונגלה שאין יותר כסף. אין. הבנקים קרסו, הכסף יהיה סתם פיסת נייר ללא ערך ושטרות יתעופפו באוויר כמו עלי שלכת. זהו תרחיש קיצוני, היפותטי, שמאז ימי הקורונה שהפכה וממשיכה להפוך את סדרי העולם, הופך למציאותי יותר ויותר במחשבות של חלק מבני האדם.
הייתכן קיומו של עולם ללא כסף? התשובה לא מוחלטת. תחילה, קצת היסטוריה: הכסף הוא המצאה עתיקה. קיימות עדויות למטבעות שהיו בשימוש עוד בשנת 650 לפני הספירה. בהתחלה המטבעות היו מוערכים לפי משקלם ולפי מחירה של המתכת עצמה, אך בהדרגה התרחש המעבר לשטרות מנייר. בתחילת המאה ה-17, כבר היו קיימים באירופה שטרות כסף, ועד היום הכסף עצמו נשאר במרכז ההתעניינות הכללית, גורם לאינספור ויכוחים, מאבקים ומלחמות, עובר מיד ליד ומחשבון לחשבון, ומשמש כאמצעי ליחסי תן וקח.
ממה נובעת ההתפתחות של השימוש בכסף בעולמנו? על פי חכמת הקבלה, יש בטבע שני מרכיבים: "כלי" – רצון לקבל הנאה, ו"אור" – מילוי או שפע, המיועד לספק את ההנאה. כדי שההנאה אכן תתקבל בתוך הכלי, יש להתאים בין שניהם בחכמה. כלומר, להתאים את כוונת הכלי לכוונת האור: למלא ולא לקבל. אז כל פעולה, קבלה או נתינה, הופכת לחיובית, בהתאם לאור, במגמת כללית של נתינה.
הבעיה מתחילה כשהאדם מבקש לו הנאה על חשבון הזולת. אז הרצון שלו לקבל הנאה, המכונה בפי המקובלים בשם אגואיזם, נסתם מלקבל את השפע שהטבע הכין עבורו, גורם לכל הרע והסבל שהתקיימו ומתקיימים במציאות מראשית הימים ועד היום.
רק האגו, הדחף ליהנות על חשבון הזולת, טעון תיקון. אם אדם רוכש כיסוי על הרצונות האגואיסטיים שלו, כיסוי שמאפשר לו להשתמש ברצונות לטובת הזולת, אז נקרא שהאדם רכש "מסך", או "כיסוי", או "כסף" (מארמית: "כיסופא").
חכמת הקבלה מלמדת שלכל שורש רוחני יש ענף גשמי, וכך גם התופעה הרוחנית של כיסוי האגו מתגשמת בעולמנו לפי העיקרון: על כל קבלת הנאה חובה להשקיע מאמץ תחילה, לעבוד. המאמץ הזה לטובת הזולת הוא שיוצר את הכיסוי על הרצון, הוא נותן מסך, כסף. אדם בודד לא זקוק לכסף של ממש. הוא היה אוגר לעצמו ביגוד, מזון ומים, וחי לנפשו, אבל מכיוון שאנחנו חיים בחברה ועלינו לספק צרכים שהולכים וגוברים מיום ליום ולהתפרנס במיקח וממכר זה מזה, קיים כסף – אמצעי חליפין מוסכם המשמש לתשלום עבור מוצרים ושירותים או להערכת שוויים. וכולנו רוצים בו וכולנו נזקקים לו.
הצורך הזה הוא צורך טבעי. גם אם מחר תקרוס התפיסה הכלכלית, הצורך ב"כסף", בכיסוי האגו, יישאר. לכן אם הכסף הממשי ייעלם מן העולם, המדינה או כל מוסד אחר, יצטרכו להמציא לו חלופה. מי יודע, אולי תהיה זו הצגת תעודת זהות שתשמש אמצעי לקבלת מזון. לכן, האם ייתכן עולם ללא כסף מחר? ודאי שכן, כי הכיסוי הזה יכול להתממש במגוון צורות אחרות.
אם בעתיד נתקדם לחברה סוציאליסטית, כמו קיבוץ גדול שיספק לכל חבריו את כל המוצרים החיוניים לחיים, האדם לא יהיה זקוק לכסף. ככל שנתקדם להיות חברה בעלת אופי רוחני יותר, אז כולנו נעבוד ונייצר את ההכרחי לכולנו. אם כך, מה יהיה הכוח המניע לעבודה אם לא כסף? הרי יש אוכל במקרר, מיטה חמה לישון, בגד נוח ללבוש…
אז יתבהר בלב האדם החיסרון האמיתי שלו: צורך בהרגשת קיימות. הרגשה שהוא חלק ממערכת אינטגרלית, שהוא חי חיים שלמים, שלווים ומאושרים. אדם יעשה חשבון פנימי ויבין שככל שהוא ישקיע בחברה, יפעל במסירות ובנכונות לדאוג לה, הוא ירוויח יותר. מעצם הנתינה שלו לחברה הוא יקבל שכר גבוה. ומי ישלם? הטבע עצמו. באיזה מטבע? בהרגשת התעלות, שלמות ומימוש עצמי, באותה ההרגשה הפנימית החסרה, במתן תשובה לשאלה העמוקה באדם: לשם מה אני חי.
התשלום יהיה נאה: האדם ירגיש דרך השקעה בחברה, בנתינה לזולת, שהוא שייך לכוח העליון, לכוח הטבע הכולל, ויש לו תמורה אדירה בהתקשרות אליו. כי כשמשקיעים מקסימום מאמץ לקיום החברה ומקבלים את המינימום הנחוץ, בדומה לכל מערכת אינטגרלית של גוף חי שהטבע ברא, אז מרוויחים איזון והרגשה של נצחיות ושלמות הטבע.
הטבע זו מערכת אינטגרלית, גלובלית, והאדם הוא חלק ממנה. לכן לא משנה אם האחד נולד חכם והשני טיפש, אם האחד בעל יכולות התמודדות במצבי לחץ והשני נשבר מהר, אם האחד חזק והשני חלש – כי מחר הם יתחלפו ביניהם: הראשון יהיה חולה והשני יבריא, הראשון יהפוך זקן והשני יחכים.
לכן קשה לשפוט את המאמצים הפנימיים, הנפשיים שהאדם משקיע בחברה, יכול להיות שהוא חלש פיזית ולא מודע לכוחות הנפש הרבים שנתן, אך בפועל ישתלם לו מכולם… אולם אין ספק שלמי שמשקיע יותר בחברה, בהתפתחות שלה, בחיבור שלה בין כל חלקיה, יש סיכויים טובים יותר להצליח ולהרוויח יותר, ליהנות מהמטבע היוקרתי של הטבע ולהיות עשיר בנשמה.

אהבת? שתפו

השאר תגובה

עוד בנושא