"עוד חמש שנים כולנו נסתכל על התקופה הזאת, ושלושתנו נצחק", "איזה כיף! סוף שבוע הגיע ואפשר לבלות קצת עם הילדים", "אפשר שהמוסד יביא בחשאי נייר טואלט ונקרא לזה 'מבצע שלום הגליל'?".
מאז התפרצות נגיף הקורונה, נהר של בדיחות רצות ברשתות החברתיות. ברור כי השהייה הממושכת בחדר תורמת להתפרצות ההומור הבלתי פוסק. גם הסיבה שאין לנו אויב של ממש – אין את מי לשנוא בנוגע למשבר קורונה, אין במי להילחם, ובכלל אין כלי נשק יעיל נגדו – הופך את ההומור לכלי יעיל ביותר לשמירה על שפיות האדם, העם והעולם. נכון להיום.
מה כל כך מיוחד בהומור? הבדחנות וההתלוצצות מושכות אותנו להתלבש בדמויות ובסיטואציות שונות ולכן משחררות אותנו מהרצינות היומיומית שלנו, מהשגרה הנוקשה ומהפנים הזועפות. הצחוק מידבק, מוריד מתח, משחרר לחץ, מפיג חששות, ועל סגולותיו כתבו כבר רבות.
וכך בהיסח הדעת, תוך גיחוך, גלגול עיניים או צחוק מתגלגל, אנחנו לומדים על הטבע שלנו. מתלוצצים על החולשות שלנו, לא "משחקים אותה" מושלמים. ואם הבדיחות הן מספיק טובות ומתוחכמות, מהזן שמחביא בתוכו רובד עמוק יותר, אנחנו גם צוחקים בלי משים על ההתנהגות האגואיסטית שלנו, על הטבע שמפריע לנו להתחשב בזולת.
לכן טוב אם במסגרת הכניסה לעולם החדש ולסדרים שמתהווים בזמננו נשכיל להשתמש בהומור ובבדיחות כדי לחנך וללמד. כי על ההומור לא חלות מגבלות אלא די במטרה לחזק את החברה ולעודד את הזולת, לרכך את הקושי, לתת פורקן למתחים המצטברים באומה, ולהביא לשלום ולקרבה בין בני אדם.
ועכשיו בשיא הרצינות: תצחקו, זה בריא.
