האם לא אכפת לך ממאות אלפי החולים ומעשרות אלפי המתים? האם אתה עד כדי כך חסר רגש אנושי ואין בך טיפת חמלה? – כך פונים אליי בחדות ובהחלטיות נוכח השמחה הזהירה והתקווה הגדולה שאני מפגין על רקע משבר הקורונה בת-זמננו.
כן, אני רואה בקורונה המשתוללת הזדמנות גדולה מאין כמוה, ותכף ארחיב. אך ראשית, דבר קטן אינו מובן לי. אם הגישה למוות היא עמומה ומתחמקת, אז בשביל מה בכלל להביא ילדים לעולם? הרי סופם למות. למה לחגוג בעת לידה? למה לברך מזל טוב שנה אחר שנה? – הרי אנחנו צוהלים לשווא. המוות אורב לנו מעבר לפינה, קורץ מסוף ימינו, מטיל צל כבד על קיומנו.
החשבון שלי אחר לחלוטין. אני רואה את כל הטוב והתועלת שהקורונה הביאה עימה. איזה ניקיון מרענן! הקורונה עצרה את הפיתוח הטכנולוגי, את שריפת הנפט, את הפיח באוויר ואת הזבל במים. רק בישראל מתים כאלפיים איש בממוצע מזיהום אוויר בכל שנה. אם כך, כמה מקרי מוות מנעה מאיתנו הקורונה בשבועיים האחרונים? אתם מוזמנים לחשב. נכון שאנשים מתים בקצב מנגיף הקורונה, ואני לרגע לא מזלזל בחייו של איש, אבל מדובר בחולים מבוגרים בעלי מחלות רקע, רובם מקבוצת סיכון גבוה, שהנגיף התלבש עליהם.
אם נערוך חשבון מדויק ונניח על כפות המאזניים את המוות כתוצאה ממחלת הקורונה, אל מול המוות שאנחנו גורמים לעצמנו, מוות כזה שאינו פוסח על אנשים צעירים, אימהות וילדים – הצד שלנו ייפול בחבטה לארץ, כבד ואכזרי לאין שיעור. כבר בשבועות אלה, בזמן קצר מאז התפרצה, אפשר למדוד את הנתונים ולראות שהקורונה הבריאה את האנושות. הנגיף אכן גורם למוות, אבל שומר על חיינו בריאים הרבה יותר. ללא היכר.
אנא, הסתכלו על התמונה בגישה יותר מפוקחת, ריאלית, עם שמירה על אופקים פתוחים ורחבים. התייחסו אל הקורונה כהווייתה, זו תרופה. מקרה הקורונה פותח לנו צוהר לעולם חדש נאור, אבל בתנאי שנשכיל לנצל את ההזדמנות.
"שבו ואל תעשו – עדיף". אומרת הקורונה, "מה שעשיתם מהבוקר עד הלילה, יום אחר יום, דור אחר דור, זה נזק גדול. כעת שבו קצת בלי לנוע, הביטו מה קורה בעולם כשאתם לא מתערבים. תסתכלו. תלמדו. אל תעלו מטוסים לאוויר, אל תשלחו אוניות שיעבירו סחורות ריקות מתוכן דרך הים. אין בכך שום תועלת חוץ מהתווספות של כמה מיליארדים לכיסים התפוחים והלא-נכונים. חדלו מלקפוץ רגע, תבררו לאן אתם בכלל נדרשים להגיע, והאם אתם חותרים לשם או שאתם שוחים נגד הזרם של הטבע במסע מתיש וחסר תועלת".
אדם מפותח שמקשיב בתבונה לקולה של הקורונה, מבין שעליו לאזן את חייו: להגיע למצב שהוא מתקשר לאנשים אחרים ברוח טובה, ביחס של עזרה הדדית, להיות "ילד טוב" כמו שחינכו אותו הוריו, כמו שמתבקש מידיעת חוקי הטבע. לא להשתמש באגו בצורה כזו, פרועה ובוטה, חסרת רסן וללא מטרה.
אני בטוח שהיום כבר אין בעיה לאף איש ואישה להבין את העובדה הפשוטה הזאת, שאי אפשר יותר להמשיך כבעבר. שבדרך שבה הלכנו הגענו למבוי סתום ואין יותר לאן להתקדם מכאן. המשחק נגמר. התובנה הזו תגלה את המתנה היפה שקיבלנו, אפילו בלי לבקש. תהפוך את קללת הקורונה לברכת הדרך עבור האנושות החדשה.
