זה לא גל שני של קורונה, לא ורסיה חדשה של וירוס, לא התקפה מחודשת, העונה לא השתנתה וגם אנחנו לא ממש השתנינו. אנחנו עדיין מייחלים שעוד מעט הכול יעבור, ואיכשהו – הלוואי! – נחזור לשגרה מלאה. אבל לא, אנחנו עוד בגל הראשון.
כן, אנחנו עוד בגל הזה שמחייב אותנו לחשבן אלו עסקים כדאי לפתוח מחדש ואלו לצמצם מהעולם. עוד בגל הזה שמחייב למחות את החברות והעסקים הקטנים שהצורך היחיד שמילאו הוא רווח של אחד על גבי השני. עוד בגל הזה שמחייב לתת תשומת לב לכל אזרח ואזרח, ולסדר לכולם את החיוני לחייהם: ביגוד, אוכל, חשמל, רפואה.
מי אמר שהגל הזה צריך לעבור? יהיו עליות וירידות, אבל המצב הכללי הזה לא יעבור כל כך מהר והוא ילווה אותנו עוד זמן רב. היציאה מהמשבר הפתאומי הזה אל עולם טוב יותר תלויה ביכולת שלנו לשפר את העוצמה ואת איכות הקשר בינינו. הכול תלוי בהתנהגות החברתית שלנו: נהיה פיזית קרובים יותר זה לזה – גרף החולים יזנק, נישמר זה מזה – יהיו פחות חולים.
ולא רק שמירה על מרחק של שני מטר, חבישת מסכות ושמירה על היגיינה, אלא גם על היגיינה ברמה פסיכולוגית המתבטאת ביחס אנושי זה לזה. לשמור ולהישמר שלא להעביר וירוסים פנימיים, מחשבות הרסניות ומזיקות, כתוצאה מההתנהגות האגואיסטית שלנו זה לזה.
חכמת הקבלה מלמדת שכולנו שייכים למערכת אחת, חיים ברשת קשרים מסועפת שקושרת בתוכה את כולנו בלי יוצא מן הכלל. הרשת הזו מורכבת מהרצונות שלנו, מהלבבות שלנו, ובעיקר מהמחשבות שלנו, וכדי לשמור על איזון היא מחויבת להיות מחוברת בקשרים אינטגרליים, בקומוניקציה שלמה. לכן, גם אם נשב בסגר, מבודדים מהעולם החיצון, עדיין היחס שלנו לאחרים בוקע קירות וחוצה יבשות. ביחס הפנימי לטוב או לרע, ברצון הנפשי להתקרב לזולת או להתרחק ממנו, בכוונה לקרב או לדחות את האחר, אנחנו מניעים את כל הרשת.
סגר פיזי רק עוזר לנו לעשות ביקורת ולחשב את המסלול החברתי שלנו מחדש. אבל עיקר הריפוי הוא בקשרים בינינו. ככל שנשתדל להתקרב זה לזה, להתעלות על הווירוס האגואיסטי הזה, להתגבר על יצר הרע, על הרצון להרוויח על חשבון האחר, על הדחף להצליח ולשלוט על כולם, אז נרוויח בגדול. אז נחלים.
המחשבה החיובית על האחר והפגנת רצון טוב כלפי הזולת בונות בנו מגן שהווירוס לא יכול לחדור דרכו. מעין מסכה פנימית שבולמת כל חומר שלילי, מסננת כל מחשבה עוינת – חוסן פסיכולוגי שכלום לא יכול לעמוד נגדו. וככל שעוד ועוד אנשים בונים בתוכם מסכה כזאת נגד הווירוסים השליליים, כך נבנית הגנה קולקטיבית, מסכה חברתית, חוסן לאומי. אז נרגעת התככנות התמידית, אי-הוודאות מפני העתיד מתבטלת והלב מתמלא ביטחון.
זה לא רעיון זר לאדם. אנשים מכל הדורות הרגישו בעבר שהמחשבה קובעת את גורל הקיום האנושי ושל הטבע בכלל. אין כאן עניין שהוא על-טבעי או מנוגד לשכל הישר, אלא זה היסוד של כל דת ודת: לאהוב זה את זה, לערוב זה לזה, לעזור, לתת, לעשות שלום בינינו. "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל מקובל בחברה האנושית, הוא רק לא ממומש.
כדי לממש את הכלל הגדול ולרכוש מגן אהבה, אנחנו צריכים ללמוד יותר ממוסר של כאן ועכשיו. זה דורש מאיתנו להבין את מטרת הבריאה, איך בדרך למטרה היצר הרע מתגלה על כל עומקו, ואיך הוא בא לתיקון על ידי מחשבות ורצונות לאיחוד בין אנשים. אנחנו צריכים ללמוד ולדעת שבזה נגיע לגמר התיקון של העולם ונבין מתוך כך שהאנושות חייבת לעבור שינוי מהפכני, עד מצב שתהיה בינינו רשת תקשורת מושלמת, שבתוכה כל אחד ירגיש את העולם כאילו הוא עצמו.
זה עלול כרגע להישמע מטורף, אבל בקרוב נראה כמה זה לא רק מציאותי, אלא שבלתי אפשרי לשרוד בצורה אחרת. הטבע יכופף אותנו עד שנגיע לזה, והוא כבר התחיל עם הגל הראשון. אנחנו כמו בסל של כדור פורח, מתרחקים לאט-לאט מעולם של יחסים משובשים. ככל שנעלה ונתקדם למטרת הבריאה נרגיש יותר ויותר שונים זה מזה, נתרחק ונתקרב, נתקרב ונתרחק, נשנא הרבה יותר ומעל זה נאהב עוד יותר, ובאיזון בין שתי הנטיות הללו, נתעלה לעולם חדש מופלא.
