מיזם חברתי בשם "הקבינט האזרחי" פונה לציבור הגולשים כדי לייצר חשיבה חדשה שאולי תצליח למנוע את האסון שאנחנו מתקרבים אליו, או שהוא מתקרב אלינו. בגל השני הגדול והעכור שמאיים לשטוף את החברה הישראלית, הטוב ביותר להיכנס כולנו כאחד לסגר כולל. זו החשיבה הבריאה. מערכות חיוניות ימשיכו לתפקד, על כך אין שאלה, אבל מערכות הכרחיות ממש, כמו מערכות הבריאות וכוחות הביטחון. בלי לעגל פינות.
בעת ובעונה אחת יש לצאת עם תוכנית חינוך לאומית לטווח ארוך שתלמד אחדות מהי. להקים מערכת וירטואלית משוכללת, שתעניק חינוך והסברה יסודיים לכל אזרח. תוכנית שתסביר בצורה יצירתית, בשפה פשוטה ובליווי דוגמאות וגרפיקות פשוטות שמשבר הקורונה הוא אירוע משנה מציאות, שלצד הקפדה על ההנחיות של משרד הבריאות, עלינו ללמוד להיפרד מהעולם הישן והמוכר ולהסתגל לעולם חדש, עולם גלובלי ואינטגרלי.
נכון, תמיד יהיה ציבור מתנגדים להנחיות ולהוראות, זה חלק מהדנ"א הישראלי קשה העורף, אבל הרכבת צריכה לדהור אל יעדה: אל חברה מאוחדת ומגובשת, חברה שמייצרת פתרונות מערכתיים מתוך גיבוש פנימי ושיח מתחשב. כי רק מתוך הבנה הדדית עמוקה ניתן לברוא בינינו עולם חדש וטוב.
אין לראות בסגר נטל ומעמסה, זו דרכו של הטבע להשיל מעלינו את הלוקסוס ואת הדברים שאינם חיוניים לצרכים הבסיסיים של האדם והחברה. לכן זה לא סגר אלא סדר. פורמט לאומי חדש, אורח חיים זמני המאפשר לנו להיערך תודעתית לקראת השלב הבא של המבנה החברתי הבא.
הסגר הוא רק שלב ראשון. הוא יבלום את התפשטות המחלה, אך לא ירפא אותה. הריפוי עצמו בא ממקור אחר לחלוטין, מהחיבור האנושי בין בני האדם, מהמאמץ שלהם להתקשר בהדדיות מעל הטבע האגואיסטי שגובר ומנתק אותנו מההרמוניה של הטבע. לכן או חברותא או מיתותא, או חברות או מוות, או חיבור או ניתוק מהמציאות.
אם נטפל בשני הדברים החשובים הללו – השארת מקומות העבודה והעסקים החיוניים ויצירת תוכנית לאומית לחינוך לאחדות – אז, אבל רק אז, לא תהיה בעיה לצאת לרחובות ולהתקהל, לא יהיה כמעט צורך בהגבלות.
ולמה? כי כולנו חלק אינטגרלי ממערכת הטבע השלמה, חלק מרשת קשרים מסועפת שקושרת בתוכה את הרצונות שלנו, את הלבבות ובעיקר את המחשבות שלנו. ביחס הפנימי לטוב או לרע, ברצון הנפשי, בכוונה להתקרב לזולת או לדחות ולהתרחק ממנו, אנחנו מניעים את הרשת כולה – כך מלמדת חכמת הקבלה, מדע הקשרים העמוקים שבכללות הטבע.
אי-אפשר לטאטא מתחת לשטיח את הקרע בין העם לראשי העם. אין שטח משותף בין השניים, אין אמון. אבל לא כאן המקום לבקר או להתווכח עם מי הצדק. בזמנים שהקרע זועק לשמיים, הצדק הוא לאחות אותו בעזרת חינוך לחיבור. לא לטייח דבר, אלא לתעל את כל החיכוכים והקונפליקטים, את הניגודים והאינטרסים השונים להשגת רבגוניות והפריה הדדית.
