השבוע ראינו בשוק תופעה שאם היו מספרים לנו עליה מספר חודשים קודם לכן היינו בטוחים שמדובר בסרט מדע בדיוני. מחיר הנפט, המשאב שהכלכלה והתעשייה סובבות סביבו, המשאב שעל שליטתו נלחמים בעלי הון ומדינות, צלל מתחת לאפס והפך שלילי לראשונה בהיסטוריה. אין לי עניין להיכנס לפרטים הטכניים, כי העובדות הללו אינן שייכות לחכמת לקבלה. אולם הנפט מוערך יותר מסחורה: נפט משמעותו כוח, כסף, המזון שמחייה את התעשייה כולה.
העובדה המעניינת היא שהיום אנחנו כמעט ולא משתמשים בנפט, ובניגוד לחששות הכלכלנים שום אסון לא קרה. להיפך, מאז פרצה הקורונה והורדנו מעט מהצריכה ומניצול המשאבים, הטבע משקם את עצמו. עובדה זו רק מעידה שהאנרגיה והכוחות האדירים שהשקענו משחר המהפכה התעשייתית בייצור ובתעשייה, כיוון שחשבנו שאנחנו תלויים בה כמו אוויר לנשימה, כבר איננה רלוונטית.
מה יקרה אם מטוסים ימשיכו להיות מושבתים בשדות התעופה? אם האוניות יעגנו בנמלים במקום לשוטט בים ממקום למקום ולהעביר טונות של סחורות שאין לנו צורך אמיתי בהן? כלום. לא יקרה דבר שלילי גם אם נרד מעוד כמה עצים גבוהים שנתלינו בהם לפני הקורונה. אולי דבר אחד כן יקרה, נפסיק לרוקן את כדור הארץ מהנפט שנמצא בו.
סביר להניח שבנקודה זו יתרעמו הקוראים ויגידו "אבל במה אנשים יעסקו?". ועל שאלה זו תענה להם חכמת הקבלה, שבני האדם לא נולדו כדי להוציא נפט מהאדמה ולשרוף אותו. הרסנו את עצמנו עד בלי די עם העבדות המודרנית הזו. אנחנו לא סופגים את החיים, רק נכנסים לתחרות בינינו, מפרקים את כדור הארץ ואיכשהו סוחבים את עצמנו ממשבר למשבר. הגישה הזאת מיסודה אינה נכונה. אין לשאול "כיצד נציל את מחיר הנפט הנמוך?", כי התשובה אחרת לחלוטין: לא צריכים נפט! לא צריכים לשרוף נפט, להרוס את כדור הארץ, את הבית הגלובלי שלנו, ולחטוף ממנו אוצרות.
אם ננוע במקצת לכיוון האחדות החברתית: נתפרנס זה מזה בכבוד הדדי, נכלכל את המסחר בהתחשבות וצניעות. אם נעבוד ביעילות, בהכרחיות, בחיוניות, אחוז קטן יכול לספק לכולם הכול. לכן בעתיד הצלחה של מדינה לא תימדד יותר בתוצר שלה אלא במידת הצלחתה לאפשר לכל תושביה להתפרנס במידה הכרחית, לא בפחיתות ולא במותרות. ומה נעשה בשעות הפנאי? נקדיש למנוחה, למשפחה, לטיפול בילדים. מדינה שתספק יותר שעות חופשיות ביום, לא כולל שינה, עבודה, טיפול הכרחי בילדים ובמשק הבית, תזכה את אזרחיה בגאווה לאומית.
