ראו כמה יופי וחכמה יש בגרסה הזו של נגיף הקורונה. איך התוכנה של הטבע מוחה נגד הכוחניות והשחיקה של האנושות ופועלת בתבונה. איך היא טורפת את חיי השגרה לנוכח הקצב ההרסני של האנושות. רק להתפעל ממנה!
הקורונה לא אלימה במיוחד. היא לא מגיעה לקרסוליים של משחקי המחשב האלימים ולהתנהלות ברחוב שאנחנו משחקים בינינו ועם הכדור הארץ ביומיום. להבדיל מאיתנו, היא לא הורגת הרבה. אולי כמה אלפים בכל מדינה, בשעה שכמה אלפים אחרים נולדים בה. בכל שנה מתחלפת כך אוכלוסיית העולם, ואף אחד לא חושב לעשות מזה דרמה גדולה.
הנגיף פועל עלינו בלוחמה פסיכולוגית, לא יותר. הוא רק זורע בנו פחד, זה הכול. ומכיוון שהוא בלתי נראה ולא ידוע מאיפה ידבק בך, ומכיוון שהוא אינו בוחל באיש, ומאחר ואנחנו מנסים לאתר אותו ולא מסוגלים, אנחנו מתמלאים חשש וזהירות יתרה ומתבצרים בבתים. חופשת קורונה.
וטוב שכך. אסור חס ושלום לזלזל במצב, תשמרו על עצמכם, תהיו קשובים להוראות, ובמקביל נסו להטות אוזן ולקלוט מה גורסת הקורונה, מה בפיה. והיא אומרת: אתם כבר לא מסוגלים להיות יחד. אתם מזיקים זה לזה. היחסים שלכם חולניים. שבו בבית, התרחקו שני מטר זה מזה. טוב נו, מותר לכם לקנות מוצרים הכרחיים, כאלה שנחוצים לגוף. אבל אסור לכם ליהנות מהמותרות שהתרגלתם להם: תרבות, אופנה, תיירות, בילויים. צרכתם די והותר דברים מזיקים. לא בריא לכם, לא בריא לכדור.
מישהו עושה בשבילנו את העבודה, אז מה רע? כאילו אנחנו בובות על חוטים, ובא מפעיל בדמות נגיף ויראלי ומניע את ידינו, מדיר את רגלינו. והוא בכל זאת מתיר לנו בחירה חופשית. לכל אדם, לכל מדינה, לכלל העולם. כל אחד יכול להרים את העיניים, אם רק ירצה, ולהתחיל להבין מה מפעיל אותו, איך הוא פועל וממה הוא מתפעל.
אז פיזית אנחנו מוגבלים ומבודדים. אבל לראש חירות מלאה לחשוב, ללב חופש מוחלט להבין. לתהות האם טוב לנו ככה, בחיים שבנינו על הכדור. להרהר אם אפשר לקיים אחרת את החיים, בסגנון צנוע וקרוב יותר לטבע, בענווה ובקרבה זה לזה. לא צריך לרוץ לחפש פתרונות – גם אין לאן לרוץ – אלא רק לחשוב. לשקוע במחשבות. הכול במחשבה יתברר.
