לא רק השפעות כלכליות יש למגפת הקורונה, אלא גם השפעות חברתיות. במחקר חברתי שנערך לאחרונה על ידי מרכז אקורד עם מעבדת המחקר PICR באוניברסיטה העברית, נמצא שהקורונה הגדילה את הפילוג בחברה הישראלית. חצי מהציבור מאשים קבוצות אוכלוסייה שאינן מקפידות על הנחיות משרד הבריאות ובכך מהוות סיכון לחברה. בנוסף, ככל שאדם חש יותר חרדה מהידבקות כך גובר היחס השלילי שלו כלפי קבוצות מיעוט בחברה.
הדבר נראה מפתיע כיוון שאנו רגילים להתחבר בעיתות משבר ולהתפלג חזרה רק כאשר האיום חולף, אבל בינתיים הקורונה גורמת לתהליך הפוך. לא רק שלא גרמה לקבוצות בחברה הישראלית להתחבר אלא אף הגדילה את הפירוד.
ובעצם זה תהליך מובן. מכיוון שהיעד של מין האדם הוא להגיע למצב שבו החברה האנושית מתפקדת בצורה שאין הפוכה ממנה היום. התחרות האכזרית, הדחף הכפייתי לשלוט זה בזה – כל אלו עתידים להפוך למצב שנקרא בספרי הקבלה "כאיש אחד בלב אחד". אנושות אחת מחוברת, מקושרת בדאגה הדדית, באהבה, באיזון מושלם עם הטבע. אבל בדרך למצב הזה, ישנם לא מעט מצבי ביניים מרים מאוד. כמו פרי טרם גמר בישולו.
למדינת ישראל ישנו חלק חשוב בהתפתחות העולמית הזאת. היא מיועדת להוות הדגמה של חברה אנושית בה מתקיימים יחסים מתוקנים, לפי הקוד "ואהבת לרעך כמוך". לכן היא בנויה היום מאוסף של גלויות, כמו מיקרוקוסמוס עולמי. ולכן הפירוד בה היום הוא כל כך גדול, כל כך מדאיג וכואב. מכיוון שאם נצליח לחבר בין כל השונים האלו שנמצאים כאן, אז ברור שאין הגבלות על חיבור בין אנשים בכל מקום בעולם. אבל אם לא נתפוס את עצמנו במהירות ונתחיל לחתור לאיחוד, אנחנו עלולים להגיע למצב של מלחמת אחים איומה. אנחנו יכולים להימנע מהמצב הזה.
איך? מעל הכול עלינו לבנות תחושה של חוסן חברתי. שכל אחד ואחד במדינה מרגיש שהוא שווה לכולם בהכנסה, בזכויות, וכן, גם בחובות שלו. אם כך כולם רואים את כולם, אין מקום לתחרות דורסנית. התחרות היחידה שתיתכן, היא לתוספת הרגשת הקשרים הטובים בינינו – עד כדי תחושה של משפחה אחת ממש. תחושה שתלך ותתרחב, מהעם אל כל העולם.
אבל מאיפה נשיג מוטיבציה לחיבור כאשר אנחנו כל כך מופנים היום לתחרות, כל כך מורגלים למצוא תענוג והנאה בלהיות מעל האחרים? התשובה היא בערכים החדשים שנתחיל להכניס לראש וללב. עד כדי כך שאותה חברה שעד היום דרבנה את האדם להצליח יותר, לדחוף ולכבוש, תתחיל לכבד את אלו שמקדמים אותה ליתר חיבור, להרגשת העולם כאחד. אלו אנשים שהחברה העתידית תעריך במיוחד. האנשים שעושים פעולות השפעה למענה.
זאת אומרת, החברה תמשיך להיות מקור ממריץ כמו היום, כי אין ממריץ אחר לשינוי תפיסה מלבד סביבה. ההבדל הוא, שהחברה תלמד להשתמש במקור העוצמתי הזה בצורה חיובית ולא שלילית כפי שקרה עד עכשיו. בקבוצת אנשים, עם או עולם, שמספקים את הצורך הבסיסי בחוסן חברתי, כל אחד יהיה פתאום חופשי כמו ציפור דרור מדאגה לעצמו, ויוכל בשקט גמור לדאוג לאחרים.
זאת הדרך שבה עם ישראל יוכל להפוך את הסיפור שלו לטוב, ולשמש במוסר ההשכל שלו את העולם; בדוגמה שייתן מעצמו לחברה מתוקנת. אם נעשה זאת, תפסיק מיד השנאה כלפינו, והעלילות האיומות יהיו כלא היו. ובמידה שבה נתקשר כך זה לזה, בצורה אינטגרלית עגולה ושווה, כך גם נהפוך קשורים יותר ויותר לכוח העליון, לטבע הכולל והמקושר. וכאשר אנו קשורים לכוח הזה שמנהל את כל החיים שלנו, לא יבוא עלינו יותר מזיק, בשום רמה של קיום. כך שאם להשקיע בפוליסת ביטוח – זאת היחידה שכדאית.
