פחות עבדנו, פחות רצנו בטירוף של החיים, פחות בזבזנו כסף, למדנו לבשל יפה וטעים, לתקן חפצים בעצמנו, והכי חשוב, חזרנו להתפנק בחיק המשפחה. אלה הם מקצת ההרגלים החדשים שרכשנו בתקופת סגר הקורונה. אולם מאז היציאה לשגרה ההרגלים הטובים כאילו התפוגגו להם.
בינינו, אלו לא באמת הרגלים שחלחלו והפכו לנו לטבע חדש, אלא רק מנהגים זמניים מתוקף הצרה שנחתה עלינו, בלי תמורה מהותית באורח החיים. לא נוצרה מהפכה של ממש בלב החברה ומנהגיה. זה גם לא היה צפוי לקרות כל כך מהר. זה לוקח זמן.
מה שכן היינו צריכים ללמוד עד כה, הוא שיש טבע, ואנחנו יכולים לעשות תוכניות כמה שנרצה, אבל בעצם הטבע קובע ומנהל. הוא קבע שנשב בבית, שאסור לצאת ואסור להתקרב וצריך לשים מסכות ולשטוף ידיים עם הרבה מים וסבון. היינו בשיעור. אבל כשהשעון צלצל והשיעור הסתיים, כל החומר פרח מהראש ונשכח. כאלה אנחנו. קצת ירד אחוז החולים, קצת היטלטלה הכלכלה, וכבר זיכינו את עצמנו בהקלות, הפרנו את כללי הטבע, ופספסנו את המטרה לשמה כונסנו לבתים.
במקום להגיד זה לזה, רגע חברים, בואו ננצל את הזעזוע כדי לחשוב. בואו נשאל, מה באמת חסר לנו בזמן הסגר? מה רצינו לשנות בימים של טרם הקורונה ולא הספקנו? האם זה דחוף לרוץ לפתוח מספרות וחנויות בוטיק? האם זה לחוץ לרכוש חבילות נופש אטרקטיביות לקפריסין ויוון? בואו נמשיך ליצור את האווירה החיובית החדשה שנשבה בינינו, נעשה דיל של ממש: נפתח מחדש את המוסדות ההכרחיים, ורק את העסקים החיוניים לחיינו.
אבל מיהרנו מדי, היינו צריכים להידחק במועדונים כאילו הם החמצן שהיה נחוץ לנו. אין כאן צדקנות, יש מקום לכל סוג של בילוי. יש כאן כאב על הזדמנות הפז שחומקת לנו בין הידיים, הזדמנות להתקשר בינינו, לדבר בנחת, לחשוב מה היה עד עכשיו, ומה צופן העתיד.
אם נדבר, פתאום יתחיל להתבהר, שמשהו השתנה במציאות. שאם פעם הכול היה תלוי במעשה, עכשיו החיים שלנו תלויים במחשבה. גם בריאות, גם עסקים, הכול מתחיל ונגמר בה. מחשבות טובות יכולות להביא לבריאות ולרפואה שלמה, ולהיפך. כי מהי בריאות? מצב שבו כל האיברים קשורים זה בזה באינטגרליות מושלמת. וכך נבין כיצד עלינו לנהוג גם בחברה האנושית. אם נהיה קשורים עם השכנים הקרובים העובדים והחברים באחריות וידידות, בדאגה הדדית – נהיה בריאים.
כוח המחשבה חזק יותר מכל נגיף ביולוגי. המחשבה לא יודעת מרחקים וגבולות, היא פועלת לכל כיוון. ואותה עלינו לאמץ, למחשבה חיובית עלינו להתרגל, לצד כל הכישורים החדשים שרכשנו בימי הסגר. להתעמק ולחשוב, לחשוב ולהתעמק שהזולת, שקודם היה פחות בעיניי, הוא יקר לי יותר מכול. אני צריך לפחד לא להעביר לו את הרע שבי, כי יחס שלילי, מחשבה זדונית, מעבירים לאחרים שנאה, דחייה, כוח שלילי שפועל לרעת הזולת – וחוזר אלי לפעול לרעתי.
כשנתעמק במחשבה הזו נבין לבד בלי שהטבע יצטרך לכפות עלינו, שכנראה עוד מוקדם לצאת מהבית. אנחנו עדיין לא מרגישים לעומק את התלות ההדדית בינינו, שכולנו נמצאים בסירה אחת, בנשמה אחת. דאגנו לעצמנו שלא ייכנסו בנו נגיפים מזיקים, התחלנו במקצת להבין שלא כדאי שדרכנו יעברו מזיקים לאחרים, אבל ההרגל החשוב שנדרש לנו הוא לנהוג בהתחשבות, להכיר את המערכת האינטגרלית שאנחנו חיים בה בתלות הדדית מובהקת, ולהפנים שהזולת הוא חלק ממני. להלך רוח כזה מוליך אותנו הטבע, לשם אנחנו צריכים לכוון את התוכניות שלנו לעתיד.
