יש משהו אחר בסגר הזה שעבר עלינו בגל הקורונה האחרון. הרי פעמים רבות ישבנו בבידוד, הרכנו ראש וחיכינו שהגל יעבור מעלינו. מלחמת המפרץ, לדוגמה, עולה לי בזיכרון. אבל הפעם הורגש אחרת. הורגש שכולנו תלויים זה בזה, קשורים זה לזה, אחראים זה על זה סביב כדור הארץ. הורגש פתאום שנכנסנו למערכת אינטגרלית, כדורית, עגולה.
במורד עמוד השדרה של האנושות כבר התחילה לחלחל ההבנה שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. לא באמת נחזור לחיים הקודמים שהיו לנו, למרות שזאת השאיפה הגדולה שלנו, הדרישה העמוקה שלנו.
איבדנו במקצת את העולם שהיינו בו. ברור שהוא לא היה עולם טוב, קיטרנו והצלחנו, ייללנו והתגאינו, אבל זה העולם שהכרנו. הוא היה רחוק ממושלם, אבל לפחות ידענו איך להתמודד איתו. ועכשיו לא ידוע איך חוזרים, לאן חוזרים. ממשיכים לעבוד מהבית, חוזרים למשרדים, מתגעגעים לבתים, צמאים לשגרה. אי-הוודאות גדלה וטרפה את הקלפים.
הדרך להתמודד עם המצבים השונים שפוקדים ושיפקדו אותנו היא יחד, להתמודד יחד. לא סתם לבכות על מר גורלנו ולהתאחד בשעת צרה, אלא להצביע יחד על היד המכוונת. זה הטבע האינטגרלי, הגלובלי, שמזמין אותנו, המין האנושי, להתקשר עימו, להתאחות בו ולהיות חלק הדדי ממנו.
המקור שלנו אחיד וזהה. כולנו תאים של גוף אחד, ובמקום לפעול כמערכת אחת, שכל חלקיה תומכים בשאר חלקיה, כל אחד עושה לביתו. אנחנו לא הולכים יד ביד עם הטבע, ומכאן שורש הבעיה. אנחנו הכי חזקים בטבע, אבל גם הכי אגואיסטיים. אנחנו הכוח ההרסני היחיד שבטבע, וכשאנחנו מגזימים ומפריזים כתוצאה מאגו מוגבר, הטבע מוציא אותנו מהמנגנון המוכר, מגיב בקורונה ומאתחל את המערכת. ביחס השלילי שלנו זה לזה אנחנו מפרים את האיזון החברתי וכתוצאה מכך גורמים לליקויים בטבע. וכמה הטבע יכול להתאפק ולשמור על האיזון ועל שיווי המשקל שלו?
לכן כשעולמנו הפנימי מעורער ואיתני הטבע פועלים בקדחתנות, התלות ההדדית בינינו הופכת עיקר. עסק חיוני. החיבור בינינו מתגלה כעוגן, משמש חוסן נפשי לכל אדם ולחברה כולה.
אפשר לחשוב חיובי, כמנהג הפסיכולוגים, זה יכול לסייע. אבל מנגד אסור למחוק את התופעות השליליות שעומדות בדרך. אסור לעצום עיניים כמו ילדים, כאילו כלום לא קרה. בגישה כזאת אנחנו עלולים להיקלע למשברים גרועים יותר. לכן מצד אחד להסתכל בצורה נכונה על מה שקורה, לא להיכנס לפאניקה ולהתרגשויות מיותרות, ומצד שני לדעת שאנחנו אחראים על הנעשה.
לפי חכמת הקבלה, האקולוגיה כוללת הכול. גם את החברה האנושית ואת מין האדם עם הפסיכולוגיה שלו, והיחס שלו לזולת ולטבע. ואנחנו לא מחנכים את עצמנו להיות בני אדם שחיים בחברה גלובלית נכונה, אלא מתנהגים בפראות. הורסים את אוצרות הטבע כדי להחליפם לשטרות של דולרים, ולאגור אותם בכספות שמורות.
הטבע יקר יותר. ראינו בחודשיים האחרונים איך הוא שיקם את עצמו. איך המים הפכו נקיים, האוויר הפך צלול, איך פתאום החיות יצאו לטייל בפארקים וברחובות. והוא יכול הרבה יותר מזה. אז לפני שנחפש דרכים להפחית את הלחצים, נחפש איך להשתמש בלחצים הקיימים כדי להתחבר ולהשתנות ולגלות את ההרמוניה שבטבע. נזכור שהכוח העיקרי שיכול לרפא כל פצע חברתי וכל צלקת נפשית מתחיל ונגמר ביחס הידידותי שלנו.
