המאבק המתמיד המתיש והמתמשך של דאגה בלתי פוסקת לביטחון המדינה, מסיט בהכרח את שאר הדאגות הישראליות לזווית השולחן. מצב הדור המבוגר, הטיפול בחולים, הדאגה לעניים – כל אלו הן לא המנות העיקריות המוגשות על סדר היום החברתי. מאידך, נראה שצרת הביטחון מחזיקה את העם בציון לשבת סביב אותו שולחן. אם לא הצרה, כל אחד היה לוקח את הצלחת שלו ומתפזר לפינת התבל שלו.
האם הקורונה תהווה נקודת מפנה שתשנה את ההתנהלות שלנו כמדינה, והפן החברתי יעלה בסולם הטעמים? צריך לקוות; לקוות שנעבור כאלו זעזועים שיגרמו לנו להפסיק לשחק בפוליטיקה וביחסים עכורים, לקוות שרצון עז לחיבור בין כל חלקי העם ובין ההנהגה לאזרחים יתגבר וייחשב לכולנו כעניין גדול שקובע הכול. או אולי אחרת: הלוואי שיבואו טלטלות כאלו שיבהירו לנו מעל לכל ספק שהקשר החברתי שנצליח לייסד בינינו יכריע את העתיד של כולנו.
הרי ממה אנחנו עשויים? בכל אחד מאיתנו מתרוצצים שני כוחות: יצר של פירוד ויצר של חיבור. במצב הנוכחי הראשון גדול מהשני, במצב האידיאלי החיבור צריך לשלוט בפירוד ולא להיכנע תחתיו. זאת הרוח שצריכה לנשוב בעם ישראל בשל משבר הקורונה, היא המנה העיקרית שאנחנו צריכים להעמיד בינינו על השולחן.
יצר הפירוד הישראלי שבנו, כוח האגו היהודי, בולט מאוד לעומת כוח דומה בכל אומה אחרת בעולם. מצד אחד, הכוח הזה מאפשר לנו להיות אומה מובילה בהמצאות וחידושים, במדעים ובהישגים תרבותיים. מצד שני, יצר הפירוד גורם לכך שאנחנו לא מסוגלים לחיות זה עם זה בשקט ליותר משבריר שנייה. נו, אולי יותר משבריר שנייה, אבל כשמגיעים לעיקר, לרגע ההכרעה, אנחנו לא מסוגלים להתעלות מעל האגו, מתקשים לוותר על הדרישה העצמית. ויצר החיבור? בינתיים הוא מתגלה בינינו רק בזמני פחד ומלחמה, בעיתות מצוקה. האיום הוא שמחזיק אותנו כאן, על דרך השלילה.
ולמה קשה לנו לראות את העובדות הפשוטות האלו? כי הן נסתרות מאיתנו. ולמה הן נסתרות מאיתנו? כדי לאפשר לנו חופש בחירה. שלא נהיה חייבים להתחבר בלית ברירה, מפחד האויב, מתוקף האינסטינקט, כדוגמת החיוב שאדם מרגיש לאכול כי אחרת יגווע וימות.
הטבע מותיר לנו מקום להתפתח. לפתח את עצמנו כאומה, לחבור עם הפיתוח לכל האנושות, לייצב בטבע הסובב כוח טוב ומיטיב, כוח נתינה, יצר של אהבה. בזה אנחנו עתידים להיבנות כעם וכבני אדם.
ולא חסר לנו כלום חוץ מלהתייחס יפה זה לזה מתוך בחירה מודעת לכוח הפירוד שבנו. להתחבר מכל הלב, לדאוג שמא לא נצליח להתעלות למעלה מכוח הפירוד בינינו. זו ההתעוררות שצריכה לנבוע מאיתנו כדי לגייס כוחות של חיבור מהטבע הסובב.
למרות שבאופן טבעי אין בנו רצון בולט להתחבר, אבל אם ניתן דוגמה זה לזה, אם נתחיל להתפתח יחד, נראה מיד תוצאות טובות, מתוקות וערבות. ואם לא בשביל עצמנו, אז לטובת העולם כולו, שיאכל וישבע אהבה.
>> לקוח מתוך התכנית חיים חדשים 1268
