ללמד אזרחות מחדש

המדינה היא משפחתו של האזרח, כל תושביה הם קרוביו והוא מחבק אותם כולם, דואג להם והם לו; הוא מרגיש אותם בצורה הדדית פנימית, הם בליבו כל הזמן, בכל צעד, בכל מחשבה. יפה נכון? כך תיראה המדינה במצבה המתוקן.

ואפשר שנפליג בתיאור: האזרח מרגיש שהוא אחראי על הכול, ולא רק על חלקו. יש לו דאגה כלפי כל המערכת, שתתקיים בחום, בביטחון ובבריאות לכול. זכויותיו מתבטאות בכך שהמדינה מספקת לו את כל צרכיו, חובותיו מתמלאים והוא מפנה את כוחותיו להבטחת קיום יפה, בריא, חזק, למדינה, לכל אזרחיה – אחיו וקרוביו. אהבת העם והמדינה היא המניע של חייו.

והמדינה מצידה דואגת לכל אזרח לחוד ולכולם יחד. היא יודעת בדיוק איך לחלק את משאביה, לא פחות טוב מאם משפחה. דאגתה העיקרית היא לחינוך טוב ונכון. היא שוברת את הראש והלב איך לגדל את הילדים, איך לפתח את בתי העם, להרים את קרן התרבות. כל מה ששייך לכלל האומה בראש סדר העדיפות…

יכול להיות שקצת התבלבלנו איפשהו לאורך ההיסטוריה בהגדרת היחסים בין האזרח למדינה? יכול להיות שסטינו מההבנה של המונחים "זכות" ו"חובה"?

הרי אנחנו, אזרחי כל העולם, יוצאים היום וצועקים "תנו לנו!". משתדלים בכל הכוח לקבל כמה שיותר פירורים וכמה שפחות לתת, ואין פלא, כי ממשלות כדור הארץ משחקות בכיסאות מוזיקליים לצלילי הון-שלטון שמדליקים ומכבים את המנגינה, וכל אחד צריך לרוץ, לדרוס, לדחוף, לתפוס מהר-מהר מקום, אין להן זמן לחשוב על העם. לפיכך העולם תוסס והאגו מנהל את הצרמוניה בחיוך מתנשא, עומד בחליפת מנצחים, מניף עלינו את השרביט.

וזאת כל הבעיה שיש היום בעולם. לא מגפות, לא כשל כלכלי, לא מכות חום, לא גלי קור, כלום. רק אחת: האגו בוער, חורך את האנושות בצורה גלובלית – ואין איש שלא נכווה מהאש של האגו, ואין דרך לצנן אותו אלא על ידי חינוך.

שיעור אזרחות ישראלי צריך להתחיל מיסוד היסודות, ממקורות ישראל, שם כתוב על עתיד העולם, שם אפשר ללמוד בשביל מה קם העם ולמה הוא קיים. תחילה עלינו לרענן את הזיכרון וללמוד שהאומה הישראלית נוסדה להיות מאוחדת, להיות מעבר מעולם אגואיסטי קר מנוכר לעולם של אלטרואיזם, לאומה שניזונה מערבות הדדית ומקשר חם. הגיע הזמן שנשתמש במקורות ישראל, וכתבי הקבלה בראשם, נשאב מהם את שיטת החיבור, את חכמת ההתעלות מעל האגו.

זאת תקופה נפלאה באנושות. היא שורפת, היא לוחצת, אבל יש בה תקווה גדולה. היא גואלת אותנו מחיים בינוניים של מירוץ הישרדותי ושל קיום זמני בלתי מספק. היא דוחקת בנו לחיות חיים מלאי משמעות. ממש לחיות. מפנה את הזרקור אל האזרחים, מעלה אותם לקדמת הבמה – בואו תתחברו.

ואם תטענו מה התועלת בחיבור האזרחים אם ההנהגה עושה טעויות והורסת את העולם? אז אל תסתכלו לשם, זה מסיח את הדעת מהנקודה. כי אם נתחיל להתחבר, ההנהגה תהייה מחויבת להתנהג בהתאם. היא לא תוכל אחרת. ואיך אנחנו יכולים להתחבר? זאת השאלה שצריכה להיות עיקר דאגתם של האזרחים, והיא מתחילה ומסתכמת בשלוש מילים: "ואהבת לרעך כמוך" – נוסחת הקיום על פי חוקי הטבע, המדרגה הגבוהה של האנושות, הערך הנעלה שעלינו כאזרחים ליישם כאן ועכשיו.

>> המאמר לקוח מתוך חיים חדשים 1269

אהבת? שתפו

השאר תגובה

עוד בנושא