פאניקה ואי-ודאות שולפות אותנו מאזור הנוחות. הן משבשות את סדר יומינו ומעכירות את מצב הרוח שלנו. שילוב משתק של חרדה פיזית וכלכלית מול איום שסופו אינו נראה באופק. כדי להתייחס ולפעול בהתאם לפאניקה שמציפה אותנו, חשוב לבחון מאין היא נובעת, מה הסיבה שלה. כי אם מתעמקים בה, אז לפאניקה יכולה להיות גם מטרה חיובית.
ראו כלה ביום כלולותיה. איך היא נרגשת, נפעמת, מוטרדת, דואגת, איך חברותיה מקיפות אותה, סוערות ומתלהבות יחד איתה בהכנה לקראת המעמד המיוחד שלה. גם הפאניקה שלכדה את תשומת ליבה של האנושות מצביעה על מעמד נשגב שמצפה לה באופק. נגיף הקורונה מצביע על הגשר שעלינו לבנות בין אופן ההתקשרות הנצלנית הקודמת להתקשרות חברתית חדשה. זו הסיבה שגם אנחנו נמצאים בהתרגשות ובחרדה, בחששות ובפאניקה מן הלא נודע.
בעידן שלפני הקורונה הייתה האנושות במצב שברירי, פגיע, ועל סף מלחמת עולם. הנגיף שהתפרץ נתן לנו מעין פתרון, עזרה ראשונה, למלכוד שאליו נקלענו. לכן, כל השינויים שנעשים כעת בחברה האנושית, כתוצאה מהתפרצות הנגיף, אלה סימנים טובים.
חכמת הקבלה, שעוסקת בכללות הטבע, אינה רואה בנגיף המשתולל מכת טבע אנושה, משבר שבא להחריב אותנו ביד חזקה. אלא מכה שבאה לנער אותנו, לנקות אותנו מכל השטויות וההבלים שבהם עסקנו, לטהר אותנו מכל הבעיות והמשברים שיצרנו בעצמנו. הקורונה היא כמו גל צונאמי שבא לשטוף את כל הזבל והעסקים המדומים, לייצב אותנו כך שנפסיק לשרוף פחם ונפט, ושנתחיל לעסוק רק במה שחיוני והכרחי. אחרת, לו היינו ממשיכים להתחמש, לייצר מוצרים מעל הדרוש לנו, לסחור באוויר ולנפח את הבועות הפיננסיות – היינו עלולים לגמור במלחמת עולם שלישית. וכך, באמצעות הקורונה, הטבע בדרכו החומלת מבריא אותנו. מבודד כל אחד משכנו, ובעיקר מעורר מחשבות רבות בלב איש.
באופן הזה הטבע מגלה לנו עד כמה אנחנו לא מתחשבים זה בזה, ולא בנויים כך שנוכל לסדר את חיינו רגועים ושווים לכל נפש. אם המשבר הנוכחי יחלחל עד לאחרון האדם נרגיש בהדרגה מה הכרחי לנו ומה לא. ביגוד, מזון, מגורים – לכל אחד, ממטאטא רחוב ועד נשיא המדינה – כל אחד יקבל באופן שווה את מה שחיוני לו. כך נקים חברה חדשה ומאוזנת. כך ידע כל אדם על בשרו שהצריכה מעל ההכרחי רק מזיקה לו. אז נתחיל לראות בפועל, כמו בימי הקורונה האלו, שהאוויר צח, יש פחות פיח, פחות פקקים, פחות רעש. נשמע פתאום את ציוצי הציפורים, ונהנה מהחיים.
ככל שנדע להצביע על האחריות ההדדית כגורם מנצח במשחק החדש, נשרוד, נחיה ונתחדש. אנחנו חיים על כדור ארץ קטן, גלובלי ומקושר; אנחנו חיים על פני קרקע אחת, בבית אחד, ותלויים זה בזה, לכן ערבות הדדית היא החוק של החיים המשותפים, היא צו השעה, והטבע מחייב, מקדם ותובע מאיתנו לפעול כך. ככל שנקדים ונבין זאת, ונפעל בהתאם, נסבול פחות. יהיה לנו טוב ונגיע לחיים חדשים, לעולם חדש, לרוגע ושלווה.
