כשאוסטריה מסרבת לטפל בחולים מאיטליה, גרמניה אוסרת להוציא ציוד רפואי מהמדינה, צרפת לא מסכימה לספק מסכות, ומדינות הצפון העשירות לא רוצות לשאת בנטל חובות הדרום, אנחנו בצרה. כשנוספת לפלגנות הזו גם אבטלה מתגברת, והמזון הולך ואוזל, אז אנחנו בצרה צרורה.
האם אירופה או יבשות אחרות עלולות להיקלע למלחמת עולם שלישית? האם אנו צפויים לחזות בתרחישים מבהילים אחרים? עם כל הלחץ והדוחק והשינויים המואצים שמחייב נגיף הקורונה, לא נראה כי לשם פנינו. ייתכן ובעתיד כן, נקווה שלא, אבל כרגע מרחץ דמים נראה רחוק. בתנאים כאלה לאף מדינה לא נוח לצאת לקרב. כשיש צרות חולות מבית, כשכל עם מרותק ומבודד בד' אמותיו, מחויב ומגויס כולו למשפחה, כשהכול מתפרק בפנים המדינה, אין חיפזון למהר לחרחר מלחמה בארץ האויב. למלחמה יוצאים כשיש כוח שמסוגל להתנייד, צבא שיכול לעמוד בכל משימה.
מה גם שהקורונה מהווה סכנה עצומה לקהילה הצבאית. הרבה יותר מסכנת ההידבקות בחברה האזרחית. הלוחמים קשורים זה בזה, מסודרים במעגלי קבוצות מתרחבים; מחלקות, פלוגות, חילות, גדודים חטיבות.
כך שלא נראה כרגע שהתנאים יניחו למי ממדינות אירופה לפרוץ במלחמה. זה לא סותר את אפס הסולידריות שמתגלה, זה בטח לא ימנע מהיריבות והטינה בין הארצות להתגבר. אולם ככל שהטבע יאיים יותר ויחייב להדק את הקשרים בין המדינות, ומנגד מדינות אירופה יסתכסכו במקרה הטוב או יפגינו אדישות מלאה במקרה רע, אז תבוא הכרה חדשה: כך אי אפשר להתנהל, איש, אומה או יבשת לא נושמים לרווחה. אז נשכיל להיאבק בשורש הבעיה, באגואיזם המפלג, ולהילחם בחירוף נפש עבור יחסים טובים ובריאים. כי שם, ביחסים בינינו, יש מאגרים עצומים של אמון וחיבה, ידידות ואהבה, חיבור ודאגה.
