אז באה קורונה, או שזו הייתה בכלל מגפה מדומה? כך או אחרת, היא עשתה דבר גדול: היא הפכה את כולנו שווים. עשירים ועניים, ראשי ממשלות ו'עמך', שחורים ולבנים, גברים ונשים – כולנו הרגשנו שאנחנו לא נושמים תחת המסכה, כולנו הזענו תחת כפפות הגומי שאיתם נראינו כאילו יצאנו מהבית באמצע שטיפה, הסתגרנו בבתים, למדנו להעריך את ההנאות הקטנות שביחסים עם אנשים אחרים. אבל בשקט בשקט, לצד כל זה היא פתחה בנו הבחנה חשובה: שכולנו ללא יוצא מן הכלל, על ידי רשלנות או הדאגה הכי קטנה, משפיעים זה על זו בצורה קריטית. קובעים זה לזה את המשך החיים.
אם נסיר את הכפפות לרגע, ונביט לקורונה בעיניים, נבין שהיא באה במטרה לגרום לאנושות להתבגר. להעביר אותנו מתפיסה צרה שמסוגלת לחפש רק את העונג החומרי קצר היומין הבא, לתפיסת מציאות רוחנית יותר. תפיסה שבה אנחנו מתחילים להרגיש כמערכת אינטגרלית, בה כל חלקיה קשורים ומשפיעים זה על זה, ממש כמו גוף האדם.
אפשר לומר שהיא התחילה לפתח את האינטליגנציה החברתית שלנו. אינטליגנציה שמצביעה על כך שאושרו של הפרט בעולם המחר לא יכול להיות מנותק מאושרו של הכלל. מה שאומר שכל אחד ואחת מאיתנו צריך להתחיל לתפוס את עצמו כיצור "משפיע" על העולם הזה שסביבו, ומה שאנחנו נזרע בעולם הזה, יחזור אלינו כבומרנג ויעצב את החיים שלנו, של ילדינו, או במילים אחרות, יקבע את מידת אושרנו.
בעולם של המחר אינטיליגנציה שכלית, שעוזרת לי לתמרן ולתחמן את כולם לתועלתי האישית, כבר לא מספיקה. כי אם האחרים סביבי ירגישו מנוצלים, חלשים, פחותים, התסכול שלהם יעבור אליי כמו וירוס מדבק וגם אני אסבול מאותם תסמינים. לכן כעת עלינו להזדרז ולהתחיל לבנות מערכות שיעזרו לנו לבנות יחסים שמובססים על העיקרון האינטגרלי "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", ועד "ואהבת לרעך כמוך".
רק אדם שיפעל על פי חוקי הטבע הללו יהיה אהוד ומצליח בעולם שפתחה בפנינו הקורונה. רק הוא ידע איך לקשור עצמו נכון לחברה, כך שתיווצר הנאה הדדית בחברתו. רק אדם שבכל מקום ישאל את עצמו קודם כל: במה אני יכול להיטיב לסביבה? יוכל לשרוד בה.
אז הנה מזל טוב, באה קורונה ואנחנו נולדנו לתוך מדרגה חדשה!
