אבן נגולה מעל ליבנו, צבע חזר לחיינו, מרחב חדש נפתח בפנינו. היציאה מהסגר ממלאת אותנו בשמחה והחזרה לשגרה מטעינה אותנו חיים. אבל יש עיקרון שחלף מתחת לרדאר שלנו, תבנית חוזרת שאנחנו מפספסים: החברה האנושית צועדת ממשבר למשבר, ממכת טבע אחת לאחרת, מצרה לצרה.
גם לפני ימות הקורונה, עד כמה היינו מאושרים? רובנו חיינו בקושיות ובטרדות, בתהיות ובאתגרים שונים. מראש הרמנו ידיים, כי אין מה לעשות, אלה החיים. "על כורחך אתה נולד, על כורחך אתה חי ועל כורחך אתה מת". וכך השתדלנו לחיות את החיים, או כך לפחות ניסינו להתברג בשוק הזה שנקרא חיים.
מאז הקורונה הרגשנו לראשונה שאנחנו שייכים לאנושות אחת. המכה הזאת נחתה על כולנו כרעם ביום בהיר. גילתה שאנחנו גוף אנושי אחד: הראש באמריקה, הזרועות באיטליה ובספרד, הגוף בסין, והרגליים ברוסיה ובסוריה. לא בסדר הזה, כמובן, וברור שאין קשר ישיר בין המקום לאיבר בגוף. זו רק דוגמה. העיקרון בה הוא שהגוף האנושי סופג מהלומות בזו אחר זו, והוא מזדעזע מכף רגל ועד ראש.
קוביד-19 הזכיר לנו שאנחנו אחד. לתקופה קצרה הרמנו ראש, הבטנו לנקודה שמיימית אחת והבנו שיש לנו בעיה משותפת. כולנו שווים. וזו עדות נאמנה שעלינו לחשוב על החברה האנושית כעל גוף אנושי אחד. שאין מקום לתחרות ולמרפקנות, אלא עלינו לדאוג ולתמוך זה בזה. אחרת נמשיך את המגמה השלילית בינינו ונוציא את החברה האנושית מאיזון. וזו התובנה החדשה שמחלחלת בגוף הגלובלי-אינטגרלי שלנו: הגורם האנושי פגום. האדם הוא החולה, והוא שאינו מסוגל לתפקד.
וכעת עם החזרה לשגרה ניוודע יותר לחולי האנושי, ניווכח שלא נוכל לחזור לשגרה הקבועה. הפילוסוף היווני הֵרַקְלֵיטוֹס אמר: "הכול זורם. אי-אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים. זה לא יהיה אותו הנהר ולא אותו האדם". השינויים עוד זורמים מתחת לפני הנהר ובקרוב יצופו. אז יתבהר לנו עד כמה אנחנו תלויים זה בזה. ולא רק דרך הגופים הביולוגיים שלנו קשורים ומדביקים זה את זה. עובדה. יש כפרים נידחים שמנותקים מהציוויליזציה האנושית ומשום מקום התגלו בהם חולי קורונה. אנחנו חיים במערכת טבע אחת, ומרגע שהגוף האנושי נגוע במקום אחד, המערכת פולטת תגובות שליליות במקומות שונים.
אם רק נשמע בקול הטבע, לבשורה שהוא מעביר לנו, נפנים שמעצם התלות ההדדית בינינו אנחנו קובעים זה לזה את העתיד. היקום כולו הוא מערכת אינטגרלית אחת, ואנחנו חיים בתוך מרחב עצום של דומם, במרכזו כדור הארץ ועליו מתפתחים הצומח והחי – ואנחנו, בני האדם, ניצבים בלב היקום ממש, כפתור קטן ומשמעותי בלב הבקרה של מערכת הטבע הכוללת. אנחנו אלה שקובעים את השינויים לנו ולכל הסובבים אותנו.
מכאן שעלינו לערוך בדיקה חוזרת על חיינו. אם ברור לנו שאנחנו קבוצת יצורים אחת העונה לשם "בני אדם", גוף אנושי אחד התלוי זה באיברו של האחר, אז בואו נבנה חברה עתידית שתועיל לכל אחד ואחת. בואו ננטרל את התחרותיות שלבסוף פוגעת בכל אחד מאיתנו, קטן כגדול, עני כעשיר. ואם לא בנו, אז פוגעת בצאצאינו, בדורות הבאים.
חכמת הקבלה מודעת היטב לאגו שטבוע בנו, לרצון לשלוט ולדחף למשול באחר, אבל היא גם מלמדת שאנחנו יכולים להתארגן כסביבה חזקה ולסייע לכל אחד לגבור על היצרים הרעים שבו. לבנות אווירה חיובית שתרומם אותנו מעל האגו חסר-הלב אל מערכת יחסים חדשה שתנקה אותנו מהשקר ומהשנאה, מהתיעוב והסיאוב.
בואו נחלום על מציאות כזאת ונתחיל להתקדם אליה. החלום יהפוך מציאות. כי שוב, אנחנו לא חוזרים לשגרה הקודמת, אנחנו באים לשגרה חדשה. נכנסים אל מציאות חדשה. גם אם ננסה לחזור בכוח לימים דאז, לא נוכל לפעול אחרת. רק נגרום לעצמנו נזק גדול. עסקים רבים עוד יטענו שהפסידו כי לא קיבלו כספים, חברות רבות יתמוטטו וחובות רבים הצטברו ויצטברו – אין לנו הון ויכולות פלא לשקם, וגם אין צורך. אם ננסה לפעול נגד מגמת הטבע, רק ניגרר לעימותים ונתקדם מריב לריב, מרגע לרגע, עד שנשכיל.
לכן עלינו להתקדם מחוסר ברירה. ללמוד ולהתפתח לפי מערכת חינוך וחוקים חדשים שנקים ונקבל על עצמנו. להיות בדיון חברתי מתמיד, בשיח פורה ובתקנות מתחדשות לגבי אופי מערכות היחסים בינינו. לא לחשוש לתהות על כל עיסוק ועסק, על כל התנהגות ופעולה. העיקר למדוד הכול ביחס לחיבור האנושי בינינו. כי אם הטבע אינטגרלי אז גם עלינו כחברה להיות עגולים ושוויוניים, ואם איננו כאלה, אז עלינו בהקדם להשתנות.
דמות אדם אינטגרלי היא המטרה החדשה והמשותפת שלנו. בדמות הזאת נחליף את הקורונה שליכדה אותנו וכלפי דמות האדם הזו נפעל ונחפש עוד דרכים איך להיטיב לו יותר ויותר.
