בייבי בום. כך כינו את גל הילודה הגדול שפקד את ארה"ב בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, בעקבות שובם של החיילים לביתם ונטייתם למהר ולהקים משפחה. אבל מאז אותם ימי אופוריה חלה ירידה משמעותית בילודה.
מחקר ענק שפורסם במגזין "לאנסט" בסוף שנת 2018, ועקב אחרי מגמות ילודה בכל המדינות בעולם בשנים 2017-1950, הראה כי הילודה בעולם קורסת. מ-4.7 לידות לאישה ב-1950 ירד הפריון בעולם ל-2.4 לידות לאישה ב-2017. מה קרה בשנת 2019? מספר הלידות לאישה במדינה נפל ל-0.92 בממוצע, הנמוך ביותר מכל המדינות בעולם.
גם בתחילת סגר הקורונה ניבאו רבים שבעוד תשעה חודשים נחזה בגל בייבי בום עולמי. אבל מחקר חדש שנערך על ידי אנשי אקדמיה איטלקים, ופורסם ב"גרדיאן" החודש (יוני 2020) מראה כי אזרחי אירופה מוותרים לחלוטין על הבאת ילדים לעולם בעקבות חוסר הוודאות הנוכחי.
אפשר לתלות את הנסיגה בגורמים רבים. ראשית, בזמנים עברו הייתה ילודה גבוהה מפני שלא ידעו כיצד להישמר מכניסה להיריון. עדיין לא פותחו אמצעי מניעה. שנית, היה צורך בהרבה יותר ידיים עובדות. הילדים גדלים וממלאים את תפקידם של ההורים במשק. שלישית, יש להורים המזדקנים על מי לסמוך כשיבואו בימים.
אולם אופי החברה השתנה רבות בשנים האחרונות. כיום מוקד הדאגה מצד החברה הם הילדים. כלפיהם מופנית עיקר ההתחייבות המדינית. גני ילדים מסובסדים, חוק חינוך חובה, ומנגד גם לעובדים שפרשו מעבודתם או אלה שאיבדו את כושר עבודתם, מחכה פנסיה. המערכת מסודרת, מתוקתקת. האדם אינו זקוק לילדים – לא אם הוא רעב, לא אם הוא חולה. גם התרבות של ימינו מספקת את האדם הבודד ומעסיקה אותו שעות נוספות. אחת הסיבות הבודדות שאנשים באמת רוצים בילדים היא מטעמי חום וקרבה.
לפי חכמת הקבלה, הסיבה המשמעותית יותר לחוסר הרצון בהבאת ילדים לעולם היא העובדה שאנחנו נעשים אגואיסטים יותר. הרפואה המתקדמת עומדת לצידנו ומסייעת לנו לבחור האם אנחנו רוצים ילדים או לא, בעוד שנה או שנתיים? בן או בת? מזוג כפרי שניאלץ להתחתן כשגילה שהאישה בהיריון, הפכנו לזוגות מודרניים מבוררים היטב בכל הנוגע להיריון ולידה.
האגו גובר מיום ליום, מדור לדור, וגורם לאדם ליהנות מעצמו יותר, עד כדי כך שצעירים בימינו אינם רוצים להתחתן. חלקם אף מתעניינים פחות בחיי המין. האגו מעצב גישה אחרת לחיים. האדם מהרהר לעצמו, למה לי להסתגר בדירה ולגדל ילדים במשך עשרים שנה? ומה אז, הם בכלל יסתכלו לכיוון שלי? החשבונות הופכים אנוכיים יותר, ומכאן נובעת מגמת ההתרסקות של הילודה.
המגמה חובקת העולם סוחפת אחריה מדינות רבות. עוד נגיע למצב שלא נוכל להשלים כמותית את הדור הקודם. אבל זו לא תופעה שלילית. כי מי אמר שצריך כמות אוכלוסין גדולה? אז נצטמצם חזרה ל-3-2 מיליארד בני אדם בעולם, אז מה?
לאנושות יש צורך הולך ופוחת לרוץ ולהתרוצץ ברחבי העולם, הקורונה הרגיעה אותנו, גילתה לנו את ההנאות הקטנות ב-500 המטרים שסביבנו. תוחלת החיים היא מהגבוהות בעולם, הטכנולוגיה תעזור, הרובוטיקה תשלים אותנו, אז בשביל מה לנו עוד כמה מיליארדים?
אדם צריך משמעות, צורך גבוה יותר מסתם לחיות. איזה פריון נותן האדם? מה התועלת שלו מהחיים – לעצמו ולאנושות? פרה מעניקה חלב, והאדם? לפי חכמת הקבלה, בשונה מבעלי החיים לאדם יש ייעוד עלי אדמות. תכליתו היא לתקן את הטבע האגואיסטי שגובר בו ולפעול באחדות עם כל בני האדם. זה לא תהליך שקורה מהיום למחר, אלא תהליך הדרגתי שקורה, וחכמת הקבלה עוזרת להולדת האנושות החדשה. אדם שמתקן את הטבע האגואיסטי שלו, והופך אלטרואיסטי כלפי סביבתו, אינו זקוק למיליארדי בני אדם. מדובר בשינוי איכותי, לא כמותי.
על רצונות אגואיסטיים לא-מתוקנים נאמר: "שנת רשעים – טובה להם ולעולם". כלומר, ככל שיש יותר אנשים אנוכיים בעולם, טוב שיהיו פחות בני אדם. אולם אם הם פועלים לקראת תיקון, לאיחוד ולהתקשרות הדדית, טוב שהאוכלוסייה תגדל, אז הנטל הגלובלי מתחלק בין רבים.
אבל לא הכמות צריכה להיות בראש מעייננו אלא האיכות. הדאגה איך לחנך את ילדינו. אם נחנך אותם לאהבת הזולת, להבנת מטרת החיים, לגילוי החיבור האנושי בין בני האדם – אז כדאי להביא ילדים, וכמה שיותר. במערכת גלובלית ואינטגרלית, כל ילד מביא תועלת ותרומה אדירה להתפתחות האנושות כולה.
