מחיאות כפיים לצוותי הרפואה ממרפסות הבניינים, יוזמות של חלוקת אוכל עד בתי הזקוקים, עזרה לקשישים, ואתרים שנותנים את מרכולתם בחינם – אלה הן חלק מיוזמות יצירתיות מרחיבות-לב, חלק מהרוח הישראלית המוכרת שמצליחה לרגש אותנו כל פעם מחדש.
בפה אחד: פעולות ברוח ערבות הדדית מעודדות מאוד. הן מנחמות, מחממות וממיסות את קרחוני הלב. בכלל כל מה שמועיל להתקשרות בין בני אדם, שפועל לטובת החיבור הכללי, לרווחת הציבור, מקל עלינו את ההתמודדות מול הקורונה. בפרט בימים של חששות ואי-ודאות.
פעולות גשמיות של עזרה איש לחברו משאירות רושם גדול בטבע, אומנם חכמת הקבלה מדברת על התקשרות ברמה אחרת, רמה גבוהה יותר מהחיים הגשמיים. התעלות רוחנית של ממש. ובכל זאת, בתקווה לצאת מהצרה המשותפת, טוב להתחיל מדברים פשוטים. גם הם פועלים במציאות ומביאים להרגעה, להטבה. כמו שכתוב, "איש את רעהו יעזורו".
לכן דווקא עכשיו, כשהטבע מגיש לנו שפע של אפשרויות לתת מעצמנו, לתרום, להעניק לזולת, כדאי להפיק תועלת מהרגע הנדיר. להתייחס לכל אדם כאילו הוא קרוב משפחה. כן, השכנה הקשישה מלמטה יכולה להיות לכם אימא או סבתא, השומר בכניסה לסופר יכול להיות לכם בן-דוד או אח. האמת, שזה כך. ממש כך. העולם עגול, הטבע מקושר, המערכת אינטגרלית, כולנו קשורים כחלקים של נשמה שלמה, ואין בעולם יותר ממשפחה אחת.
אם נשתדל להתחשב בזולת כמו שהטבע מתחשב בכל חלקיו – ואם לא לפעול, אז רק לתרגל ולהתרגל, להתבונן ולחשוב – אז הטבע יעמוד וימחא לנו כפיים סוערות. בדרכו הוא.
