מכאב משותף תצמח תקווה

"הקורונה כאן כדי להישאר", מציינת כותרת ראשית בעיתון, ואיתה קבלת הדין שמחלחלת אלינו בהדרגה. כבר תקופה לא קצרה אנחנו חיים במציאות מטרידה של חוסר ודאות מתמשך, ומבינים שהגל הזמני לכאורה, חרט סימנים שיורגשו באנושות עוד שנים רבות.
המצוקה העיקרית היא כמובן המשבר הכלכלי שהולך ומחריף עד שנכנס לנו לצלחת. יותר ויותר אנשים מגיעים למצב שבו הם אינם מסוגלים יותר לכלכל את משפחתם. אחרים שעבדו בעבודות שאין להם יותר ביקוש נותרו ללא פרנסה, ועסקים נסגרים או פושטים רגל בקצב מבהיל. אנשים זועמים ומתוסכלים, ומתוך חוסר אונים אמיתי יוצאים לרחובות, צועקים, מוחים ודורשים פתרון, כאן ועכשיו.
המצוקה ברורה ומוצדקת. כל אחד זקוק לביטחון כלכלי בסיסי שיבטיח את קיומו ואת קיום משפחתו. אך האם מחאה היא דרך נכונה, יעילה, להגיע לשקט? האם הפתרון טמון בחסימת כבישים, שלטים וצעקות? התשובה היא לא.
אם כבר נבלמנו תעסוקתית, אנחנו מחויבים לשאול את עצמנו האם כל המצוקות שלנו תלויות באופן מוחלט בהנהגה, או שאולי גם עלינו מוטלת חובת הביצוע? במה מתבטאת האחריות שלנו כלפי השקט הנפשי והכלכלי שאנחנו זקוקים לו? ולמה עכשיו, ובעצם מאז ומתמיד, נמצא רוב הציבור בדאגה להחזיק את עצמו עם הראש מעל המים, וחי בעיקר חיי הישרדות?
לא יהיה פתרון עד שנבין שחוסר היכולת שלנו להתקדם לעבר פתרון ארוך טווח, נובע מכך שכל אחד מחפש פתרון למצוקה היחידה שהוא מכיר כל כך טוב – למצוקה האישית שלו. זה מה שלוכד כל אחד במעגל קסמים של מחאה ודרישה ללא מענה הולם לבעיות שלו.
כמו במהלך מחושב, המציאות הנוכחית דורשת מאיתנו לעשות בדיוק את ההפך הגמור: להתאחד. היא לא מאפשרת לנו להתקדם אפילו עוד צעד אחד לעבר פתרון פרטי לכל אדם, קבוצה, מגזר או שיוך מקצועי. המציאות מחייבת אותנו לבירור חברתי משותף, להגיע יחד לעמק השווה. כי אם לא נסכים כולנו על שורש הבעיה, איך בכלל נצא לפעולה ונדרוש את הפתרון?
עלינו לחפש יחד מטרה ראויה לחתור אליה, חזון חברתי חדש. הבירור המשותף הזה ידרוש מאיתנו להתבונן במבט-על, גבוה יותר מהבעיות הפרטיות של כל אחד. כולנו חלק ממערכת אחת, מערכת הטבע, והקורונה לא נותנת לנו יותר להתכחש או לברוח מהעובדה הזאת. זה אולי נשמע כמו משימה בלתי אפשרית, אבל לשם המציאות לוקחת אותנו וזה הצעד הבא שלנו.
הים הכלכלי-חברתי סוער, וכולנו על סירה אחת קטנה, עם דאגה אחת גדולה ומשותפת. את הדאגה הזאת עלינו לחפש ולדרוש לפני הכול.דאגה קודם למעשה. ואז, מתוך הרגשת השותפות, נוכל לצאת ולפעול באופן שיחולל שינוי חברתי אמיתי.
בואו נכיר בחשיבות המהלך הזה, בואו ונרתום זה את זה לתהליך המיוחד שהטבע מצפה לו מאיתנו. אם נעבוד יחד בטוח שנצליח לעבור את התקופה הלא-פשוטה הזאת אפילו בשמחה, וכל בקשותינו ייענו.

אהבת? שתפו

השאר תגובה

עוד בנושא