האם הנחיות משרד הבריאות מוצדקות? האם הם לא הגזימו? או מצידו השני של המתרס, האם לא כדאי לפעול במלוא המרץ, ביתר שאת ובכל הכוחות שעומדים לרשותנו? תראו מה קורה באיטליה, הביטו מה מתחולל בספרד, צפו בסרטונים של אזרחים באיראן מתמוטטים ברחובות.
לא מומלץ להיגרר להרהורים ולחשבונות מסוג זה. לא הייתי מציע להיכנס לשיח כזה. אני אישית ממלא את ההנחיות ומקבל את ההגבלות והפקודות האלו כמו גזרות מן השמיים: כך קבעו שצריך – כך בדיוק אני מתנהג; פסקו לא לצאת – אני לא יוצא; הכריעו עד עשרה אנשים במרחב אחד ושני מטר ביניהם – אני מקיים ושומר מרחק. מקבל כפשוטו, בלי שאלות ותהיות, בלי ספקות ופקפוקים.
את הגישה הזאת למדתי ממורי הרב"ש. הוא היה מדקדק בכל הוראה מפורשת שיורדת מהממשלה. למה? כי הממשלה פונה לעם, ואנוכי, כמו שכתוב, "בתוך עמי אנוכי יושבת", אז אין מקום להסס ולהביע אי-שביעות רצון. מתעורר דחף לביקורת? מצוין, אני מפנה אותו כלפי עצמי בלבד. אני מברר ומבקר האם עשיתי את הנדרש ממני, שואל האם מילאתי את חובתי לחברה.
אותו הדבר לגבי הזעם הציבורי על הממשלה שאישרה לגופי הביטחון להשתמש באמצעים טכנולוגיים לאכיפת הבידוד ולמעקב אחר נשאי נגיף הקורונה. אם צעד כזה, הכולל פריצה כביכול לפרטיותם של האזרחים ואיסוף מידע חסוי, מסייע למאבק בהתפשטות נגיף הקורונה ומונע סכנת נפשות, אז ודאי שכדאי שכך יעשו. בכלל, מה כבר יש להסתיר? שידעו כולם לאן אני הולך, מה אני עושה, אפילו על מה אני חושב. תפתחו את עצמכם. תהיו שקופים. הרי מה יוצא לנו מזה שכל אחד יושב בפינה שלו ועוטה שריון עבה ומרוחק?
