משהו קורה עם הזמן, הוא לא מתנהג כרגיל. הפערים בין המצב העתידי לנוכחי הולכים ומצטמצמים. זאת אומרת, ברור שהפער תמיד מצטמצם ואנחנו הרי תמיד מתקדמים לקראת העתיד, אבל התדר, הקצב, איכות הזמן עולה. כל דקה ביממה מקבלת ערכים גבוהים יותר.
אם פעם נפגשנו אחת לחודש ודיברנו על שינוי עולמי כלשהו שיקרה בעוד שנים, היום אנחנו יכולים להיפגש פעם בשבוע, לדבר על שינויים שכנראה הולכים לקרות לאור ההתפתחויות, וכבר למחרת לראות איך התחזיות מתגשמות. בקצב השינויים המסחרר, עוד נראה את השינויים קורים לנו ממש מול העיניים, בעודנו מדברים.
רק לפני שלושה-ארבעה חודשים, כשהיינו עדיין מבולבלים מהאירועים הקופצניים שבאו לעולם, עמדה חכמת הקבלה מהצד וסיפרה בגילוי לב על שעתיד לקרות, אבל אף אחד לא האמין שהכתוב בין דפיה באמת הולך להתרחש. עולם בהסגר שמתקלף מעסקים מיותרים היה נראה פנטסטי לפני חודשים ספורים, כמו איזה מסע במנהרת הזמן. והנה הדברים לא רק קורים, אלא שאנחנו באין-ברירה מוכנים בחצי פה להסכים שכן, הם אכן קורים. הזמן עושה את שלו.
ועם הזמן נתקדם יותר להבין את עניין הזמן, נתקרב לתפיסת מושג השינוי, כי אנחנו נכנסים לעידן שכולו שינויים. זה הטבע עצמו שמזדרז לעשות את עבודתם של בני אדם במקומם, כמו אימא שמקנחת את בנה. הוא מסיר מאיתנו הררי פסולת שצברנו, מנקה מאיתנו את מה שבעצמנו לא היינו מסוגלים לעשות.
הטבע גורם לכך שלא נחשוב על טיסות חוצות שמיים, על יציאות מעונבות למסעדות מעוצבות ועל שקיות של מותגים בידיים. "תצטמצמו!", הוא פוקד עלינו מבפנים, "תרצו רק את מה שאתם צריכים לחיים". נכון שלא כל האוכלוסייה מושפעת באותה המידה מהמסר הוויראלי, אבל סך תוצאות הפעולה המיוחדת שלו עלינו ברורות לגמרי לחושים. "אל תרוצו אחרי כל מה שאוזניכם שומעות, עיניכם רואות ואפכם מריח" – הטבע דרך הווירוס מחנך אותנו לחשיבה גלובלית מתחשבת. מחנך אותנו להתקרב אליו, לערכיו, למערכת חוקיו, האינטגרלית, המקושרת, ההדדית, השלמה.
חינוך הוא לאו דווקא מה שקורה לאדם תוך כדי ישיבה על כיסא בקמפוס בעזרת שמיעה קריאה כתיבה. זו חוויה שעוברת על האדם וגורמת לו להשתנות מבפנים, שכלית ורגשית. לפעמים אפילו בלי ידיעתו. קודם חשב האדם שלצבור הון, להתחרות, להילחם, זה טוב, טבעי, נכון, ופתאום הוא מתחיל להרגיש אחרת. שהחיים הם משהו שקשור לפשטות וליחסים הדדיים, יחסים רוחניים. רואים בשטח: הזמן עובר ואנחנו משתנים. יש כוח שינוי ברצף הזה שנקרא זמן, הוא גורם שינויים במערך הכוכבים, בקיום עצמו, משפיע עלינו ומפיק תוצאות שמסתכמות בפתגם "מה שלא עושה השכל עושה הזמן".
הטוב ביותר אם נסכים לעבור את המסע בזמן הזה יחד עם הווירוס, יד ביד עם השינויים שהוא מכניס בעולם, ולא רק, אלא אפילו נלמד להשיג אותו, לרוץ לפניו. איך זה אפשר? אפשר ואפשר, זאת צורת הבחירה של האדם, בזה מתבטא החופש שלו: לזרז את הזמן.
כשאדם וחברה מעוררים את עצמם להתקדם מיוזמתם למגמה שהטבע מפתח בעולם, שומטים מהידיים את הלא-נחוץ, מפנים את הלב לדאוג להיפתח למרות הפירוד והאיבה, מבקשים לייסד ביניהם קשרים הדוקים של אכפתיות וחיבה, אז האירועים תופסים קצב מהיר. השלבים המחויבים מואצים מאוד ועוברים בהבנה ובהכרה מלאה, ומתוך כך, גם בהנאה.
>> לקוח מתוך הפתרון – תוכנית 141
