מקום האדם במאזן האקולוגי

איך אפשר לגרום לזבוב שלא להתיישב על צלחת האוכל שלנו? מה צריך להיות מקומו של האדם במאזן האקולוגי? איזה פוטנציאל עוד לא מימשנו ולאן הוא יוכל לקדם את המין האנושי?

לפי הכוחות שהטבע העניק לנו אנו היצורים הנעלים ביותר, אבל בינתיים עוד לא למדנו לעבוד איתם נכון. בדרגות הנמוכות מאיתנו, דומם, צומח וחי, כל יצור מממש את הכוחות שנתן לו הטבע באופן אינסטינקטיבי. הוא לוקח מהטבע רק מה שהוא צריך לקיומו, ומשתתף במערכת כחלק חיוני. האדם לעומת זאת, אגואיסט גדול מאוד. רוצה להרוס את הכול ולשלוט בכולם.

ולא שהאדם לא נועד לשלוט בטבע, אבל השליטה שלו צריכה להיות בכוח טוב. כמו שאימא חכמה וטובת לב שולטת בילדים שלה. היא משרתת אותם, דואגת לטובתם, מגדלת אותם, ובזה שולטת. היום האדם מנסה לשלוט ביד גסה בלי להתחשב בשום דבר סביבו, וכל בעיותיו נובעות מכך שהוא נכנס לתוך הטבע בלי שום הבנה או רצון להיות באיזון עם כולם.

האם ייתכן מצב שבו האדם ישרת את הטבע? אכן כן, ולזה אנו אמורים להגיע בשיא התפתחותנו. במה יהיה השירות? בזה שנתקן את עצמנו, אנחנו נכניס מטען חיובי למערכת הטבע ונגרום לכך שבין כל חלקיו ישרה יחס טוב, כמו שנאמר "וגר זאב עם כבש" (ישעיהו יא, ו).

מהות התיקון היא בשינוי היחס. שהאדם יחשוב לא רק על עצמו אלא על כולם יחד. הביטוי לכך צריך להיות קודם כל ביחס מתוקן לבני האדם האחרים, ואם את זה יצליח האדם לעשות, ודאי שישתנה גם יחסו לדומם, לצומח ולחי. השתלבות נכונה של המין האנושי במערכת הטבע פירושה שהאדם ישלים את כל הסביבה האקולוגית לכדור יפה אחד, גלובלי ואינטגרלי.

תקופת הסגר של הקורונה הראתה עד כמה גדולה השפעת האדם על הטבע. טיפה הורדנו את הרגל מהגז, ומיד הטבע כמו חזר לחיים. זאבים יצאו לטייל בפארקים, כרישים התקרבו לחופים. לא שמענו על איזה נזקים גדולים שבעלי החיים הללו חוללו לנו. למה? כי כשאנחנו נעשינו קצת יותר רגועים, הכנסנו רגיעה כללית למערכת. שלא לדבר על ההקלה בזיהום האוויר. מכאן אפשר להבין עד כמה בשגרה אנחנו כוח הרסני.

אם נתקן את עצמנו, לא נראה סביבנו שום תופעות שליליות. עד כדי כך שאפילו זבוב לא יתיישב לנו פתאום בצלחת. למה? כי אנחנו אלה שמפעילים את כל הכוחות הרעים, הלא-נעימים. אם נתייחס לכל מה שסביבנו בצורה יפה וטובה, למה שיקרה לנו משהו רע?

מה שחסר לנו זו היכולת לקרוא את הטבע נכון. לאמתו של דבר, כל תופעה בטבע, מטובה ועד רעה, היא תוצאה מהמחשבה של האדם, מהיחס שלו לעולם. התפרצות מגפות, אפילו הרי געש, שריפות, גלי צונאמי, סופות, התפוצצויות אי שם בחלל, כל אלה נגרמים על ידי יחסו המקולקל של האדם לכל מה שסביבו.

בהתאם לכך, כדי לסלק מחיינו תופעות לא נעימות, עלינו לסלק אותן קודם כל מקרבנו. כלומר, להתעלות מהאגואיזם הצר ולהתחיל להתייחס לכולם כחלקים ממערכת אינטגרלית אחת. כולנו קשורים, תלויים, ולכן גם מחויבים לשלום כולם. אם נרצה לדאוג לזולת כמו לעצמנו, נביא לאיזון של המערכת הכללית, וזה יחזור אלינו בדמות בריאות, שלום וכן הלאה.

כדי להתקדם לאיזון אנחנו צריכים להבדיל בתוכנו שתי רמות. יש בנו חלק גופני ששייך לעולם החי, ואותו עלינו להזין כמו כל החיות האחרות. אחרי שסיפקנו את צרכיו הקיומיים, את כל שאר כוחותינו עלינו להפנות לרמה הגבוהה יותר, לפיתוח רוח האדם שבנו. את כל השכל והרגש שלנו, את כל המעוף והיצירתיות, את כל הרצונות והתשוקות, להשקיע בחיים הרוחניים. זה אומר לפתח קשרי אהבה וחיבור בין אנשים, עד שנהפוך להיות כאיש אחד בלב אחד. או אז אנחנו נצליח לפרוץ את מגבלות התפיסה האגואיסטית, ונגביה עוף אל מעל השמיים. יכולת התפיסה שלנו תתרחב ואנחנו נשיג חיים אחרים, רוחניים, מעל כל טבע העולם הזה. חיים נצחיים ושלמים, בדרגה הגבוהה של הטבע הגלובלי והאינטגרלי, שנקראת אלוהות.

התפתחות כזו של רוח האדם תביא את הדומם, הצומח והחי לפריחה, כי מה שהרוס בהם היום נגרם על ידינו. ולכן, אם נבנה בינינו יחסים טובים אנחנו נגרום לאיזון של כל היקום, נהפוך אותו לגן עדן.

מן המקורות

"עוד יתגלה בעולם גודל ערך הכוח של רצון האדם, ומדרגתו במציאות כמה היא מכרעת, על ידי רזי תורה [קבלה]. וגילוי זה יהיה הכתר של כל המדע כולו".

הראי"ה קוק

 

"בביאת האדם אל אהבת זולתו, אז הוא נמצא ישר בבחינת הדבקות, שהיא השוואת הצורה ליוצרה, אשר עמה יחד, עובר האדם מתוך עולמו הצר, המלא מכאובים ואבני נגף, אל עולם נצחי רחב"

בעל הסולם – הרב יהודה אשלג

 

> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו מקום האדם במאזן האקולוגי – חיים חדשים 1243

אהבת? שתפו

השאר תגובה

עוד בנושא