משפחה קורנת לאור הקורונה

פחות משבועיים בהסגר, וכבר נרשמה עלייה של 760% באלימות בתוך הבתים והמחלקות לתמיכה נפשית מקבלות פי שלוש פניות מהרגיל. הקורונה שמה אותנו על ציר שנע בין שני קטבים: מצד אחד אנשים מרגישים שטוב לשוב אל חיק המשפחה, מצד שני אנחנו לא רגילים לשהות זה לצד זה.

צירוף הנסיבות מובן בהחלט: פתאום אדם מחויב להיות עם משפחתו הגרעינית. אומנם הוא אוהב אותם בכל ליבו, הם החיים שלו, והראש שלו עסוק באופן מתמיד בחישובים איך לדאוג להם עד לפרט הקטן ביותר, אבל לא כשהם יושבים לו על הראש. זה יותר מדי עבורו.

בימים שלפני עידן הקורונה, כשאותו אדם נסע לעבודה הוא היה לבדו שעה-שעתיים. במקום העבודה היה טרוד במשימותיו והבית נשכח. בחזרה הביתה הוא שוב היה עם עצמו, מול המחשב או סגור בחדרו. בני המשפחה תמיד נמצאו אצלו ברקע, אבל ברקע, לא ממש לפניו. ועכשיו הם נמצאים לו כל הזמן מול העיניים, בתוך המוח, הלב, הנשמה. והוא נחנק.

באה הקורונה ושמה אותנו במצב שאדם רואה עד כמה הוא אינו מסוגל להסתדר אפילו עם האנשים הכי קרובים לו, עם בני ביתו. איך הם משגעים אותו ואיך שהוא רוצה לברוח מהם. אבל לאן? אין לאן לברוח. הרי לא הבית כולא אותו ולא בני ביתו, אלא היוצרות שבו, הטבע האגואיסטי שמניע אותו ומוציא אותו מדעתו. אם לא נטפל בו, בעצמנו, ביחסים בינינו, לא נצא מזה.

חכמת הקבלה מלמדת שלא יכולה להיות שנאה בלי אהבה ואהבה בלי שנאה. ריחוק וקירוב, דחייה וחיבוק, פירוד וחיבור – צריכים לדור בכפיפה אחת. אין טוב בלי רע, ואין רע בלי טוב; מינוס ופלוס, שלילי וחיובי, צריכים תמיד להיות שם, לשם האיזון. אבל הניגודים צריכים להיפגש דרך נַגָּד, שקושר ביניהם ומגדיל את ההתנגדות מצד אחד, ולא נותן להם להיות במגע ישיר ומווסת את עוצמתם מצד שני, אחרת הקשר ייגמר בקצר.

אותו עיקרון פועל גם בתא המשפחתי, כמו שכתוב "איש ואישה שזכו, שכינה ביניהם". מיהם האיש והאישה? בני הזוג. מיהי השכינה ביניהם? ילדיהם המשותפים. בני זוג מנוגדים – ונַגד ביניהם. לכן, ככל שבני הזוג יתקשרו ביניהם לטובת הילדים, מעל המתחים החדשים שמתגלים במצב החדש, כך הניגוד הטבעי בין ההורים יתאזן ויתייצב וישתמר.

לנקודת האיזון הזו מובילה אותנו הקורונה, היהלום שבכתר. היא רוצה שנתחיל להתייחס זה לזה בצורה יפה, טובה, בהתחשבות. שיהיו בינינו יחסים רגשיים, לבביים, לא שטחיים כמו היחסים שתמיד היו. מעתה להיות יחד זאת העבודה החדשה שלנו. עבודה מהבית. אז מדי פעם, בלחץ היומיומי, נפרוש מזרונים בסלון, נשב במעגל ונשחק יחד, או פשוט נדבר ונצחק יחד. נבנה מעצמנו חברה קטנה, מיקרוקוסמוס אנושי. משפחה קורנת באור הקורונה.

אהבת? שתפו

השאר תגובה

עוד בנושא