ככל שקרני השמש יוקדות הן חושפות את מה שהיה נסתר מן העין. הן מאירות באור עז ובוהק את המקומות החשוכים והאפלים. ככל שחולפים הימים והקורונה מכה בעוצמתה, צריבה שקטה אך תקיפה, מתבהר שאין שינויים של ממש. עולם כמנהגו נוהג והפירוד בישראל מתגלה במערומיו.
מאחורי מסכת הקורונה ניצבים אותם ישראלים, עקשנים ודעתניים, בעלי אגו מפותח משכבר הימים. אם בגל הראשון הייתה ישראל גיבורה למופת – תקתקנית וסולידרית, החלטית ועקבית – כעת, לאורו של הגל השני שמתפשט, נתפסת ישראל כמזדנבת אחרי העמים. במבט לאחור מסתבר שלא נהגנו כהלכה בגל הראשון. נחתה עלינו מגפה כרעם ביום בהיר, ובמקום להפגין קרבה הדדית, לנצל את המומנטום ולהתלכד, התחלנו להיאבק זה בזה.
והקורונה לא מרפה. היא תמשיך לכפות את נוכחותה עלינו עד שנעכל אותה, נבין את המטרה לשמה היא הגיעה אלינו. מדהים לראות איך איש אינו יודע כיצד לנהוג נכון. כל אחד מתרברב שהוא יודע, שהוא שולט במצב, שההגה לכאורה בידיים שלו, אבל האירועים שמתגלים בעם, בחברה ובמדינה, מעוררים דאגה גדולה ועמוקה.
ככה לא נשרוד. אנחנו לא יכולים לעצום עיניים כמו ילדים, לברוח כאילו זה לא שייך לנו. להיפך. זה הזמן הנכון והמקום הנכון לחדד את כל החושים, להרחיב את התפיסה ולדעת מה קורה איתנו, לשאול מה עובר עלינו, איך עלינו להתנהג ולהתקיים.
התקופה היא אחרת, מיוחדת, שונה מכל תקופות העבר. המגפה העולמית הזאת מסמלת את פרפורי הגסיסה האחרונים של האיבר הישראלי שמחייה את גוף האנושות כולו. תמו ימי הגלות שיכולנו לעסוק בעסקים אגואיסטיים, לסחוב בשקט מאתמול להיום, עכשיו נדרשת מאיתנו התנהגות חדשה לחלוטין. צורת יחסים שלא הייתה כמותה משחר האנושות. אולי הייתה, אבל לשברירי שנייה בהיסטוריה בת אלפי השנים.
הקורונה פתחה בפנינו מרחב חדש לביטוי רגשי אחד כלפי השני. אפשר לשבת לבד בבית, לא להיפגש עם חברים, לא להתחבק עם ההורים, לא להתקשקש עם הקולגות – ולמרות הכול להיות מחוברים בלבבות. הניתוק מאותת לחיבור. ההגבלות מקיפות בעיגול עבה את מקום היחסים שעלינו להתמקד בהם.
זה גדול יותר מזה, כל עתיד האנושות תלוי בחיבור בין היהודים, בהתקשרות בינינו מעל כל ההבדלים והסכסוכים. ישראל צריכה להיות סטארט-אפ רוחני, אומה דומיננטית שנושאת את דגל האחדות. ישראל נועדה להיות אור לגויים.
לא גרמניה או שוודיה, לא אמריקה או רוסיה – אין אף מדינה בעולם שישראל יכולה לקבל ממנה דוגמה, לא ביחסים החברתיים שצריכים להיבנות בינינו. כי זו לא מכה, זו הכוונה. זו דחיפה קלה לעלות על השביל. ושביל הוא מלשון דרך – דרך לקשר נכון בינינו, לקרבה ולחיבור עד שנגיע לתנועה אחידה עם הטבע. ושביל הוא גם שאלה: בשביל מה? בשביל מה ישראל קיימת? מה עליה לעשות לא רק כדי לשרוד, אלא איך עליה להוביל את העולם לתיקון? איך ישראל תתפקד כראש ולא כזנב? איך היא תצביע לעבר צורת החברה העתידית הבריאה ולא תדשדש אחרי אומות העולם ותשכפל דוגמאות שליליות?
ישראל תצליח לשרוד בתנאי שתקבל דוגמה מחכמת הקבלה. אם תשאב מהערכים היסודיים, העמוקים, הבלתי מתפשרים שכתובים בחכמה זו. חכמת הקבלה היא תורת האהבה, "ואהבת לרעך כמוך"; חכמת הקבלה היא שיטה לחיבור מעל האגו המפריד, כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה".
אלה לא סיסמאות נבובות, אלה פקודות ליישום. מוכרחים להתאחד בינינו אחרת המצב עלול להחמיר. רק תארו לעצמכם אם בנוסף למגפת הקורונה, תתגבר האנטישמיות ברחבי העולם, ויקומו עלינו לכלותינו מדינות ערב מסביב. ואם הפלגנות בינינו תתעצם וכל מחאה תסתיים בעוד פצועים והרוגים, איך בכלל נתמודד עם שלל האתגרים והאיומים? הכול יכול להתהפך ברגע, ברגע אחד. התמיכה מהידידות הגדולות בעולם יכולה להתחלף באש צולבת, ולא יהיה מטר רבוע שאפשר יהיה להסתתר בו. לא תהיה מדינה שתושיט יד, לא תהיה אומה שלא תגנה ותבזה את העם היהודי.
ענן הסכנה מרחף מעלינו, אבל הוא יכול להתפוגג תוך זמן קצר. אם נוסיף במאמצים שלנו להתקשר זה לזה, תבוא עלינו ברכה. אם נתחקה אחר הטבע הסובב, הגלובלי והאינטגרלי, ונלמד מהם החוקים המוחלטים שלו, ניחלץ מהמשבר המאמלל. אם נטה אוזן קשבת לחכמים שדבקים בפעולות שלו על האנושות, אלה ששומעים בקולו הפנימי של הטבע, גם ניצור כאן חיים מאושרים. די להיאחז במקבלי החלטות שמשנים דעתם, מספיק לייחל שתימצא נוסחת פלא שתבלום את המגפה. עלינו להעביר את משקל הכובד אלינו, השינוי מתחיל בתוכנו, ביחס שלנו לזולת.
בינתיים השמש זורחת יותר ויותר ומתקרבת לחצות היום. אז היא לוהטת והכול מסביב יהיה בהיר וחד. באור הייחודי הזה קל יהיה לראות את הריקבון ואת הפירוד, את הדחייה ואת ההתבצרות. זמן גילוי ההתפוררות הזה הוא הזמן הייחודי שלנו לשיקום ולבנייה, וישראל היא המרכז שבמרכז – רכב שעומד כרגע בניוטרל בצומת עולמי סואן. אבל עכשיו הזמן לתת גז. לעשות כל שביכולתנו כדי להתחבר, בכוחות נפש בלתי רגילים, ולפרסם את שיטת החיבור לכל אדם.
>> לקוח מתוך ישיבת כתבים
