נשים – קדימה!

אחרי שגברים החזיקו בשרביט השליטה בעולם מאז תחילת הציוויליזציה בבל לפני כ-3,500 שנה, אולי הגיע הזמן להחליף הנהגה?
משבר הקורונה מאפשר לנו פאוזה במרוץ החיים, להביט מאיפה באנו ולא אנחנו הולכים, ולהחליט האם זו באמת הדרך הנכונה שתוביל אותנו אל האושר הנכסף. בינתיים, לפי הקולות שעולים ברשת, לא נראה שמישהו מתגעגע כל כך לימי החושך של העבדות המודרנית. אבל אין רבים שמסוגלים לענות לשאלה: אז לאן הולכים מכאן?

אם נביט לאחור, נראה שהשלטון הגברי קידם, רומם ופאר פה ציוויליזציה מלאכותית שמבוססת על שפיכות דמים, הפרד ומשול, גבולות, מאבקים ושנאת הזולת באופן כללי. או במילים אחרות, יסודות הקו המחשבתי שמנהל את חיינו, נטועים עמוק בתפיסת האגו הצרה, והשאיפה הבלתי פוסקת של הפרט להוכיח שהוא טוב חזק ומוצלח מכולם. על הדרך נהננו ממלחמות עולם, הרס האקולוגיה, חימוש אטומי מסביב לעולם, וחיי עבדות מסביב לשעון על מנת לשרוף את כל הוננו בתרבות צריכה משגשגת וחסרת תכלית.

והנה הגיעה הקורונה, הכניסה את הגברים הביתה לצד משפחותיהם ואמרה: "חבר'ה תרגעו בבקשה, בואו נעשה בדק בית ונברר לאן אתם הולכים בעצם, או מה יגיע קודם: מלחמה ביולוגית או כליה אקולוגית?".

פרופ' סיימון בארון, מומחה לפסיכופתולוגיה התפתחותית, מתאר בספרו "ההבדל המהותי" את השוני הבסיסי בין המוח הגברי לבין המוח הנשי. המוח הגבר לדבריו, מצטיין בתחום המערכתיות: הדחף לנתח, לחקור ולבנות מערכת. ואילו המוח הנשי מצטיין בתחום האמפתיות: הדחף לעמוד על רגשותיו ומחשבותיו של אדם אחר ולהגיב עליהם ברגש הולם.

מתוך כך, מאפיינים גבריים כוללים החלטיות, דומיננטיות, תוקפנות, שאפתנות, כוחניות ותחרותיות – מזכיר לכם משהו?
ואילו מאפיינים נשיים כוללים רגישות בין-אישית ויכולת אמפתית גבוהה, התבוננות הוליסטית על מערכת קשרים, עניין ברווחת הזולת, נכונות לסייע, חמימות, כושר ניתוח ניואנסי, תקשורתיות, או במילים אחרות כל מה שכל כך חסר בעולמנו.

נשים יקרות, הנוכחות המוצנעת של כוח האישה בעולם היא לא רק פועל יוצא של כוחניות גברית, היא גם לא מעט בשל חוסר נכונתן של הנשים להוביל את האנושות בדרכה האותנטית של האישה מבלי לנסות להיכנס למכנסיים גבריים. כפי שכתבה שריל סנדברג, סמנכ"לית התפעול של פייסבוק בספרה "לפרוץ קדימה": "גברים עדיין מנהלים את העולם בגלל הנשים עצמן, שמסרבות לקחת אחריות ולהתחייב. יותר מכך, נשים אינן מייחסות את הצלחתן לכישוריהן הטבעיים, אלא לעבודה קשה ומזל".

נרצה או לא, אנחנו ניצבים בפתח לעולם חדש, עולם שבו כוח האישה נחוץ יותר מאי פעם. בואו נתגייס וננהל אותו כמו הבית הגדול של כולנו, כמו משפחה שבה כל אחד דואג לשני עוד יותר מכפי שהוא דואג לעצמו. ומהר מאד נראה איך ביחד, בכוח האישה, אנחנו מגרשות כל מגפה.

אהבת? שתפו

השאר תגובה

עוד בנושא