מרגישים שהחיים מגבילים אותנו? שמשהו בתוכנו מגביל אותנו, עוצר אותנו מלהשיג מה שרצינו? דווקא בתקופה שמאלצת אותנו להימצא תחת הגבלות חיצוניות כאלה ואחרות, מתעוררות השאלות הגדולות.
נתחיל בהגדרה. גבול, בראייה רחבה, זה המקום שבו אני מרגיש שהשליטה שלי מסתיימת. אמנם גם בעבר היה לאנשים רצון לנפץ גבולות, אבל היום רואים זאת בעוצמה הרבה יותר גבוהה. לאדם בן זמנינו יש אגו מפותח מאוד, והוא לא מסוגל להיכנע לשום גבול ולאף הוראה. הוא מרגיש שהגבולות כמו חונקים אותו בצינוק, והוא חייב לפרוץ החוצה.
מאיפה זה נובע? בתוך תוכו של האדם טבועה השאיפה לצאת למקום שבו הוא לא ירגיש מוגבל. מעל העולם החומרי, מעל כדור הארץ הקטן. באופן תת-הכרתי, הדחף הזה הוא שכיוון את האדם לצאת לחלל. אף על פי שאין שם חדשות מסעירות, עצם ההימצאות מעל הגבולות שבהם חי האדם כל הזמן, שווה הכול.
האדם לא רוצה להרגיש שיש עליו שליטה כלשהי. אפילו אם גבולות מסוימים שומרים על הבריאות שלנו ואנחנו הצבנו אותם לעצמנו, עדיין אנחנו שונאים אותם. היזכרו בפעם האחרונה שהייתם בדיאטה, לצורך המחשה.
מדור לדור אנחנו מתפתחים, ולפי מידת התפתחותנו מזיזים את הגבולות. מישהו חשב לפני מאה שנה שטיסה לקצה העולם תהיה דבר שבשגרה? כיום אנחנו כבר חושבים על האפשרות לנפוש בירח. מעבר לכך שגבולות הם דינמיים, הם גם דבר יחסי. עבור אוכלוסייה שחיה בתנאי רעב וללא קורת גג, ישיבה בכלא שמספק ארוחות סדירות ושירותי רפואה עשויה להיתפס כבריחה מהעולם הנורא.
בימינו, כולם רוצים להרגיש חופשיים ולכן הגבולות מתרחבים, לכל הכיוונים ובכל המובנים. ודאי שלפעמים זה מביא להתנגשות עם אנשים אחרים. כל אחד רוצה שיקבלו אותו כמו שהוא, לא להתבייש בשום דבר שיש בו, ולא לעמוד בפני שום ביקורת, הטפת מוסר או לחצים. ברמת היחסים האישיים, נשברים גבולות המשפחה, כשהדור הצעיר לא שש שמישהו ישב לו על הראש בעקבות חתונה.
ומעל הכול, פריצת הגבולות המשמעותית ביותר היא פריצת גבולות החומר שהזכרנו קודם. במה מדובר?
אני רוצה לצאת מהגוף שלי, להרגיש שהוא לא מגביל אותי, בכבדות שלו, במחלות שלו, באכזבות שלו, בכל מיני בעיות. אני לא רוצה לדאוג לכמה מכוער נעשיתי, כמה שאין לי כוחות. אני לא רוצה להרגיש את עצמי בתוך בית הסוהר הזה שנקרא "הגוף".
יש מה לעשות? אכן כן. התעלות רוחנית זה נקרא, והשיטה המלאה מפורטת בחכמת הקבלה. בגדול, מדובר בכך שעל ידי תרגילים מיוחדים אני מביא את עצמי להתעלות מעל מגבלות הגוף, מעל גבולות העולם הזה, ומעפיל לממד בלתי מוגבל.
מה שמגביל את התפיסה שלי עכשיו הוא הרצון ליהנות מכל מיני דברים. בכל שניה ושניה אני רוצה, את זה ואת זה ואת זה. אם אני לא מקבל אני עצוב, ואם אני מקבל זה בדרך כלל עולה לי ביוקר, וכעבור זמן אני עצוב.
בהתאם לכך, התעלות מעל מגבלות הגוף פירושה התעלות מעל הרצון שלי לקבל עוד ועוד סיפוקים ארציים. במקום זאת, אגדיר לעצמי מטרה גבוהה יותר: אני רוצה להרגיש חופשי, לא תלוי בשום דבר, כמו לרחף באוויר, לטוס בחלל.
עולם ללא גבולות, במלוא מובן המילה, משמעו שהעולם אולי לוחץ עליי בכל מיני הגבלות ועם זה אין לי מה לעשות, אבל את עצמי אני מסדר פנימית בצורה כזו שכל הלחצים הללו לא ישפיעו עליי. שאהיה מעליהם. כל אחד יכול להתפתח עד שירגיש את עצמו חופשי לחלוטין, אפילו מעל חיים ומוות. אלו שכבר זכו לכך, אומרים שאין הנאה יותר גדולה מזאת.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
