בין הטענות המושמעות ברמקולים בכיכרות מהדהד הטיעון הבא כלפי מדינת ישראל: יש מדינות בעולם שהמצב שם טוב יותר, אז איך אצלנו כל כך רע, לא יציב? תראו, האבטלה בברזיל עומדת על 12.9%, בארצות הברית על 11%, ואצלנו מה, 20.9%! אז למה אומן או כל איש מקצוע אחר במקום אחר מקבל תמיכה, ורק בישראל לא?
קודם כול, הכול זמני ויחסי. מצב ביניים. הגרפים לא סיימו להצטייר, הם עולים ויורדים. בנוסף, מדינת ישראל חיה במיוחד משירותים למיניהם, כך שוודאי שכאן האבטלה גבוהה יותר, זה לא פלא גדול. אין לנו חומרי גלם, לא תעשייה גדולה, גם החקלאות לא איי איי איי. כמה חקלאות יש לנו? מעט מאוד. וכמה מוחות צריכים היום, אנשי מחשב ותוכנה למיניהם? אלו תחומים שגוועים ונופלים.
לעם ישראל יש עבודה. אסור לו להיות מובטל, רע לו לשבת בטל. הוא פשוט צריך להבין מה הייעוד שלו ולעסוק בו כל היום. שום דבר אחר לא יצליח, אולי בהתחלה כן, אבל לבסוף לא יהיה לו לברכה.
עם ישראל חייב לעסוק ביחסי אנוש. בבניית קשרים הדדיים. זאת האומנות הגבוהה שלו. עם ישראל צריך לפתח לא היי-טק, לא טכנולוגיה, שום דבר מתוחכם ובכלל לא שום דבר שבחומר. אלא לפרנס את עצמו במידה המחויבת להאכיל את הכלל, ולהפנות את כל שאר הזמן, המרץ, הכישרונות והיכולות שלו על מנת לפתח בעצמו ועל עצמו שיטה חינוכית לחיבור על פני פערים, לאהבה על פני הבדלים. לפתח, ליישם ולהעביר לכלל האנושות.
זאת עבודת העם וכל אדם. כולם כולם, מלמטה עד למעלה, מקטן עד גדול, בלי הבדלי מעמדות צריכים לעסוק ביצירת האחדות. וזה לא חדש, זה כתוב במקורות ישראל שחור על גבי לבן: "תכלית ישראל היא לאחד את העולם כולו למשפחה אחת" (הראי"ה קוק). מסרים כאלה אנחנו צריכים להשמיע ברמקולים, שידעו כולם בכל העולם.
