לא, אנחנו עדיין לא קולטים. לא קולטים מה מתפשט באוויר, לא קולטים מאיזה חומר קורצה הקורונה ששיבשה את חיינו. לגמרי לא קולטים את החידוש שהיא הביאה איתה לשגרת חיינו: המסכות הלבנות, הבידוד, ההנחיות המחמירות ולוחצות. אנחנו עדיין לא מעכלים את ממדי ההתפשטות ואת היקף ההשפעה.
כשלרגע קולטים את גודל האירוע, כשלרגע תופסים מה הביא במעופו נגיף נסתר מעין האנושות, אנחנו רועדים. במצב משתק כזה אנחנו לא מעיזים לחשוב מה יקרה הלאה, ומה יהיה בסופנו.
רק תארו לכם: אדם יושב בבית, בלי עבודה, בלי אוכל, ואין לו מושג מה יקרה מחר. ספרו לו על בסיס יומי מה מספר הנשאים שהצטרפו למעגל החולים, והלחץ בשיאו. שתפו אותו בתרחישי הזוועה שמשרטטים בראשם ראשי המוסדות והמשרדים הממשלתיים והבהלה בשיאה. תנו לאזרח מן השורה להפנים כיצד הכלכלה של מחר עלולה להתרסק ולהתבטא בצורה שטרם הכרנו, והוא כבר מוצף, המסכן, באינספור שאלות: מאיפה אשלם חשבונות? מי מבטיח להעסיק אותי מחר? ואם ניכנס להסגר, לבידוד ארצי שאין יוצא ואין בא, מי יטפל בילדים? מי יעבוד במערכת הבריאות? מי ידאג לנו? מי בכלל יעשה לנו אוכל? הרי אנחנו לא יכולים לחזור לחיות כמו פעם, נוודים לקטים או ציידים בלתי תלויים במפעלי ייצור מזון.
כן, אנחנו עוד לא קולטים. מה שהתחיל כקוריוז צבר תנופה אדירה. ואנחנו חייבים להתאפס במהירות. חיינו תלויים ביכולת התגובה הנכונה לתופעות החדשות שמתרגשות ובאות לעולם, שכרגע הקורונה בראשן. צריכים להתנער מן ההרהורים המקפיאים, לסגור את הלסת השמוטה ולהתיר את הידיים הקשורות מאחורי הגב. השלב הראשון הוא להתעשת ולצאת מהפאניקה על ידי חיפוש הסיבות למצב, ידע שקיים. הכול מתחיל בידע.
אז מה צריך לדעת? את החוקיות של הטבע. כולנו מבינים היטב כיצד כל המרכיבים בטבע – הדומם, הצמחים ובעלי החיים – מתנהלים בחיבור ובשיתוף פעולה מושלם ביניהם. כולנו מסוגלים גם להבחין שאנחנו, המין האנושי, דיירי המשנה היחידים על פני הכדור שהורסים ורומסים כל חלקה טובה, מתפרנסים ומנצלים זה את זה בתאווה חסרת רסן, ואחרינו המבול – ימות העולם איתנו.
אם לא הבחנו בטבע השלם, אז נגיף הקורונה חוסך לנו שעות וימים של בלבול, ומציב לנו עובדה פשוטה לנגד עינינו: אנחנו תלויים זה בזה ללא יכולת להתיר את הקשרים, שוחים בסיר אחד יחיד שהולך ומתרוקן. מכאן המסקנה ברורה: אנחנו נמצאים בעידן חדש שלא נוכל לשרוד בו יותר, אם לא נתאים את עצמנו לחוקי הטבע המוחלטים בו. זאת אומרת, עלינו לקלוט שלא נוכל להמשיך בחיינו כפי שחיינו עד כה והמצב לא יחזור לקדמותו; אנחנו לא יכולים לחזור לחיות בפשטות חייתית כמו שהיינו פעם, אלא אנחנו מתבקשים להיות בני אדם. להתעלות לרמת יחסים חדשה. הטבע דורש זאת מאיתנו.
מה לעשות כדי לעלות במעלות האדם? להתחיל לפעול כדוגמת הטבע, כלומר לנוע לקראת החיבור בינינו. להתקרב זה לזה. לא פיזית כמובן, לא מן הסתם אנחנו מנועים מהתקהלות בעידן הקורונה, זה כדי שלא נתבלבל בפעולות גופניות. אלא כמו שכתוב "הכול במחשבה יתברר" – אנחנו מצווים להפוך את מגמת הרצון בלבד, את כיוון הרוח של השכל והלב.
כמו אדם העומד במוזיאון מול תמונת תלת-ממד, מתבונן ומתרכז בתמונה עד שהיא נפתחת לפניו על כל רבדיה, כך עלינו להתרגל לחפש את הכוח המחולל אחרי כל מקרי החיים שלנו. על כל אחד מאיתנו להתאמן לראות איך הכול נובע מכוח הטבע העגול והשלם, הגלובלי והאינטגרלי, בלי יוצא מן הכלל. אם לא נותנים למחשבה הזאת לחמוק אף לא לרגע מתשומת הלב, מתחילים לראות כיצד המציאות נושמת; איך כוח הטבע האחד פועל, איך הוא עובר וקושר ומחבר בין כל הפרטים, איך הוא מחבר בינינו.
אם לא נתאמץ להתלכד לפי מגמת הטבע, הטבע יעזור לקשר בינינו. כי מהו נגיף הקורונה, למשל? בסך הכול מידע שעובר מאדם לאדם. מידע שעד היום לא השכלנו להעביר בינינו בתקשורת נכונה, שכלית ורגשית, עד שבאים החיידקים, חלקיקי אינפורמציה, ויוצרים בינינו את התקשורת הזו בעל כורחנו. הטבע דוחק בנו לפעול ליחסים נכונים בינינו מתוך מודעות ורצון טוב.
רק תקלטו איך הטבע מזמין אותנו להתקשרות אליו. הרי כל מה שקורה סביב הנגיף הזה הוא לחלוטין לא הגיוני. מספר המתים ממנו מזערי ביחס לסיבות מוות אחרות, יתרה מכך, הוא מסכן רק אנשים מבוגרים. תקלטו כמה החשיבה שלנו והפעולה כנגד הנגיף הזה משוללת היגיון ובלתי אופיינית לטבענו האגואיסטי. תקלטו, וגם תרגישו, איך המערכת העליונה שבטבע פרשה עלינו את כנפיה, מזמינה אותנו להתקשר יפה בינינו, ולהיות עימה בהרמוניה. תקלטו ותתלכדו.
