עצמאות מדינית בעידן גלובלי

הקורונה לא עוצרת לביקורת גבולות, ומעלה שאלה, מה נותר מאחורי הביטוי עצמאות מדינית? האם זו ההחלטה של כל מדינה על קצב הכניסה או היציאה של אזרחיה מהסגר? ואולי הצרה הגלובלית שנפלה עלינו, מחייבת חשיבה חדשה על מושג העצמאות, הן במישור הלאומי והן בחיי הפרט?

אסטרונאוטים שיוצאים לחלל מספרים על תהייה מרכזית אחת שעולה בהם: מדוע בני האדם מתנהגים על פני כדור הארץ כמו ילדים שמתקוטטים בלי סוף, חושבים כל הזמן איך להזיק זה לזה ולהכניע את האחרים תחתם. האם לא הגיוני יותר לחיות מתוך חיבור, הדדיות ואהבה? האין זה עדיף על משחקי מלחמה? ובכל זאת, נראה שטבעו האגואיסטי של האדם לא נותן לו מנוח.

השיעור העיקרי של עידן הקורונה הוא שהטבע מתייחס אלינו כאל מערכת אחת. כמו אותם ילדים שגדלים ונפתחים אל העולם, כך האנושות הגיעה לשלב התפתחותי שבו כל בני האדם מגלים שהם מחוברים. מגפה שפרצה בסין וכמעט לא הטרידה אף אחד הפכה תוך מספר חודשים את כל סדרי העולם. ואם הטבע מתייחס אל כולנו כאחד, כדאי שנתחיל גם אנחנו להבין מה זה אומר להתייחס כך לעצמנו.

בינתיים המציאות לא מותירה לנו ברירה אלא לשמור על גבולותינו, אבל תארו לעצמם כמה טוב היה אילו הצלחנו לחבר את כל יושבי תבל למערכת אחת הרמונית, מערכת שדואגת לתחומי הבריאות, הכלכלה, החברה, החינוך, המדע, הטכנולוגיה וכן הלאה. במצב כזה לא היינו צריכים לשפוך כל כך הרבה כסף על חימוש למשל, ואת כל המשאבים יכולנו להפנות לבניית גן עדן עלי אדמות. להנאת כולם.

בתוך משפחת העמים לישראל שמור מקום מיוחד, איך שלא נסובב את זה. כשמדינת ישראל חוגגת עוד שנה, והפעם מסוגרת בבתים לא בגלל איומי טילים ומלחמה, חשוב שנדע שאנחנו היחידים שיכולים להוביל את האנושות לחיים כמו משפחה גדולה. אמנם בינתיים אפילו פה אנחנו לא כל כך מצליחים בזה, ולעתים נותנים דוגמה הפוכה של פירוד ושנאת חינם, אבל עדיין טמון בנו הפוטנציאל לבניית חברת מופת.

דווקא מתוך שני הקצוות המנוגדים שמתגלים בישראל במלוא עוצמתם, מצד אחד לב חם ותמיכה בעת צרה ומצד שני מלחמות אחים בשגרה, צריך להיבנות הפיילוט של חברה אנושית חדשה שחיה בשלום ובשלווה. קובצנו לכאן מכל קצוות תבל, עם מנטליות, תרבויות ודעות כל כך מגוונות, כדי לעסוק במחקר ופיתוח של קוד ההתקשרות החדשה. אמנם המדינה קמה כמקלט ליהודים, אבל עצמאותה ועתידה הטוב תלויים בכך שהיא תספק דוגמה לקשר אינטגרלי בעולם מקושר.

בשורשים של העם שלנו טמונה שיטת התקשרות מיוחדת בין בני האדם, ובין האדם לכוח הכללי שבמערכת הטבע. אברהם אבינו היה הראשון שלימד את שיטת החיבור הזו לכל מי שרק הסכים לשמוע בתקופת בבל העתיקה, ולימים השיטה נקראה חכמת הקבלה. מאז החורבן והיציאה לגלות השיטה נעלמה ועברה מדור לדור בין יחידי סגולה, עד לזמן שבו אנחנו והאנושות נזדקק לה כמו אוויר לנשימה.

השיטה מתייחסת למושג העצמאות, ומסבירה כי אדם עצמאי הוא למעשה אדם משופר. כזה שהצליח להשתחרר מכל מה שמפריע לו להיות מחובר בקשר טוב עם כולם. יש לו יחסים טובים עם כל מה שסביבו, ולכן בכל מקום הוא חופשי ומאושר. העולם פתוח בפניו, כולם בעדו והוא בעדם. מרגיש כמו תינוק על ידיה של אימו האוהבת.

האם העולם יהיה מסוגל להפוך למשפחה אחת גדולה? רק אחרי שאנחנו הישראלים נעמוד באותה משימה. וכשנהיה מחוברים מעל הגבולות שבתוך המדינה, איש לא ירצה לגעת בנו לרעה, כי נהיה בהתאמה לכוח האחד שקושר בין כל חלקי הבריאה. או אז, במקום נגיף הקורונה ושאר מיני צרות, הטבע האינטגרלי שעוטף אותנו יזמן אל חיינו יחס ידידותי ואוהד מכל באי עולם. אם כן, מה כדאי לאחל למדינה ביום הולדתה? רק להבין את מקומה הייחודי בפאזל של האנושות כולה.

מן המקורות
"האומה הישראלית נתקנה ונעשתה כמין מעבר, שעל ידיהם יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו… שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה השרויים בגרעין של אהבת זולתו".
בעל הסולם – הרב יהודה אשלג, מאמר "הערבות"

"כשיתרומם ישראל על פי סגולתו האמיתית הפנימית, ליתן לכל העולם כולו צורה חדשה ומתוקנת – אז לא ישראל בלבד יתרומם כי אם כל העולם כולו… אז תחל תקופה חדשה שאין בה שום תערובות של זוהמת הרע, הרשעה וההתקוממות לא תפעול עליה מאומה, הכעס והעצב לא יוכל לשלוט בקרבה, ודאגה על שיווי המשקל של העולם לא יוכל לעלות על לב".
הראי"ה קוק, עין איה, שבת ב, ירושלים תש"ס, עמ' 98.

> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו – חיים חדשים 1227

אהבת? שתפו

השאר תגובה

עוד בנושא