פורצים גבולות

לפני חמישים שנה או יותר, כשהייתי סטודנט בסנט פטרסבורג, היה לי מכר מבוגר ממני שיצא לאפריקה במסגרת עבודתו. כשחזר, סיפר לי שאין שם כמעט בתי סוהר. התפעלתי ואמרתי, "איזה יופי, אנשים הגונים ישרים, אין פשע". והוא הסביר שזו לא הסיבה למיעוט בתי הסוהר, אלא שהם מודעים לכך שבית סוהר מהווה חופש אמיתי לפושע מבית הכלא של הרחוב: השמש האפריקאית הלוהטת לא קופחת לו על הראש ללא רחמים, והוא מקבל שלוש ארוחות ביום ללא מאמץ. לכן הם לא ממהרים להכניס אנשים לבית הסוהר. זאת אחת הדוגמאות לכך שהגדרת הגבול והמגבלה היא עניין יחסי וגמיש.

במקומות אחרים בעולם ההגדרה שונה. בארה"ב ובבירות אירופה ישנן התפרצויות רבות הנובעות מרצון לשבור גבולות ברמות שונות: החל מדברים פשוטים כמו אי-הסכמה לעטות מסכה נגד קורונה ועד המון מתפרע שמנפץ פסלים ואנדרטאות, רומס את גבולות העולם הישן. לגבולות יש מנעד רחב והם מתבטאים בצורות שונות, אבל גבול, בהגדרתו הפשוטה, הוא המקום שבו האדם מרגיש שהשליטה שלו על חייו מסתיימת.

בתקופתנו זה מורגש באופן קיצוני. אנחנו כבר לא רוצים להחזיק, לקיים ולהיכנע לשום גבול. כך מורגש בכל אחד לחוד ובכולנו יחד. יחידים, עמים, משפחות – כל הזמן מנסים לברוח בדרכים שונות מהרגשת הגבול. טיסות למשל. למה אנחנו להוטים כל כך לטוס? מפני שאנחנו לא רוצים להרגיש בגבול. ולמה לנו לצאת לחלל? הרי ברור שלא נמצא שם כלום חדש וטוב, אלא רק לשם ניתוק מהרגשת הגבולות שבהם אנחנו חיים. גם בזמני ההסגר, היציאה לפארקים לרחובות ולסופרמרקטים הפכה למין תשוקה. בתת ההכרה זה מה שמושך את האדם.

הרגשת הגבול מביאה אותנו להרגשת חנק. לכן אנחנו לא סובלים גבולות ושואפים להרחיב אותם כל הזמן, הכול כדי לא להרגיש בלחץ שלהם עלינו. זו הסיבה לתופעה המתרחשת עכשיו באנושות ששוברת את כל הגבולות. כמו באירופה למשל, אנשים מרגישים שעל ידי ביטול הגבולות בין המדינות הם יהיו חופשיים יותר. גם זה יגיע בשלב מסוים.

מלבד גבולות מדיניים, גם את גבולות התא המשפחתי אנחנו מבטלים. אם הדור הצעיר מתחתן הוא לרוב מתנה זאת בהסכם. הוא מוכן לקבל התחייבויות, אבל שלא ילחצו עליו יותר מדי, שלא יתעורר כבול בהתחייבויות. ואם כן, שיהיה לו אמצעי מילוט חתום.

זהו שלב של פריצה מתוך גבולות העולם הגשמי, פריצה של גבולות החומר. כי מה רוצה האדם בבסיסו? שיקבלו אותו כמו שהוא. אדם לא רוצה להתבייש במי שהוא, לא רוצה להרגיש שום לחץ חיצון עליו, עד כדי כך שלא תהיה לו בעיה ללכת ערום ברחוב.

לחופש המיוחל הזה אנחנו יכולים להגיע משני כיוונים: או כמו אותם צעירים שדורשים שלא יהיה עליהם לחץ חיצון, או בהתעלות רוחנית כזו, שאפילו אם אדם נמצא תחת הגבלות גשמיות, הוא לא מרגיש כלוא בהן. הוא מפתח מנגנונים פנימיים כאלו, שהגבולות החיצוניים לא מסוגלים ללחוץ ולסגור עליו.

חכמת הקבלה מציעה לנו לימוד שיטתי ותרגילים בעזרתם האדם יכול לצאת מגבולות העצמי, לממד בלתי מוגבל. ההגבלה שלנו היא לא פחות ולא יותר אלא הרצון שלנו. עצם העובדה שאנחנו כל הזמן רוצים את זה ואת זה ואת זה – רוצים ולא מקבלים – אנחנו נבלעים בתוך עצמנו. לכן היציאה מהגבולות היא בדיוק יציאה נגד הרצון, התעלות מעליו.

זו לא התנזרות, אנחנו לא מדכאים את הרצונות לאוכל, לכסף, לכבוד או להשכלה. אלא אנחנו מגדילים ומציבים מטרה אחת מעל כלל הרצונות: להיות חופשיים, לא להיות תלויים בכלום. לרחף בחללית נפשית, ברצון בלתי תלוי ברצונות הגוף. אז האדם מגיע למצב שהוא מרגיש היטב את כל הרצונות שמתרוצצים בו, אבל הוא לא מרגיש מחויב לרוץ למלא אותם. הוא מעליהם, בעולם ללא גבולות.

אהבת? שתפו

השאר תגובה

עוד בנושא