מתחת למסכות עולה חיוך. הנה, ניצחנו את משבר הקורונה, הכרענו את הנגיף הארור. לא הוא ולא חבריו ישתקו אותנו. לא הם ידכאו אותנו ברמה חברתית ויכלאו אותנו בסגר אינסופי.
אבל זה לא שהמשבר עבר, אנחנו פשוט לא מסוגלים ולא יכולים להרשות לעצמנו לשבת כלואים בתוך הבתים, לא כלכלית ולא נפשית, אז אנחנו יוצאים מהסגר ומהבידוד החברתי. מהמשבר לא יצאנו.
בלשון חז"ל, "משבר" הוא מקום מושבה של האישה הכורעת ללדת, המקום שבו נוצרים חיים חדשים. רש"י בפירושו על התנ"ך (שמות א, טז) כתב: "האובניים – מושב האישה היולדת", ובמקום אחר קרא "משבר". גם הנביא כתב: "באו בנים עד משבר, וכוח אין ללידה" (ישעיה לז, ג).
והבנים האלה אינם מבינים לעומק מהו המשבר שמטלטל אותם מקצה לקצה, אינם יורדים לשורש, לסיבה. על פי חכמת הקבלה, משבר הקורונה מורגש בנו כתוצאה מלחצים הנפעלים מצד הטבע. הטבע זו מערכת סגורה, אינטגרלית, הרמונית, המורכבת מרמות של דומם-צומח-חי, מערכת הפועלת על פי תוכנית סדורה ושיטתית שאוספת את כל חלקיה לאחד, ופועלת עלינו בקביעות עד שנתלכד לאחד.
רק האדם באגואיזם שלו מפר את השלווה הגלובלית, משבית את המנוחה האינטגרלית. אולם ככל שנתעקש להמשיך בטבע האגואיסטי שלנו, נתנגד או סתם נישאר באדישות שלנו, כך נזכה למנה הגונה מהטבע, לתגובה טבעית נגד היחס שלנו. הטבע פועל חזק יותר, מגיב בלחצים עצומים יותר, כמו נגיפים ושאר מגפות, וזו דרכו לחייב אותנו להתיישר ולעלות על דרך המלך. אבל הוא ייחלש ואף יפסיק מלהכות בתנאי אחד: שנתאים את עצמנו אליו, שנתמזג אליו, שנהיה מחוברים כמו שהוא שלם ומחובר. כי רק כשנתחבר נביא לשלום ולהרמוניה, רק כשנתלכד ללב אחד נביא לאיזון ולפיוס בכל רמות הטבע.
ולא, הטבע לא דורש שנפסיק את חיינו ונשב סגורים ועצובים בין ארבעה קירות. הוא בסך הכול רוצה שנעצור ונחשוב מה לא בסדר בהתנהגות שלנו? למה אנחנו כל הזמן סובלים? למה מגיעות לנו מכות? איפה טעינו? מה אנחנו עושים לא נכון? אפשר להמשיך את חיינו כרגיל, בשאלות סמויות הולכות וגוברות, עד שהן מאטות את קצב החיים, מקשות עלינו ומפילות אותנו לבור של ריקנות, או לכל הפחות מכוונות אותנו לחפש מחדש אחר חיים טובים ומאושרים.
אבל זו דרך של ייסורים, דרך ארוכה ומייגעת. הדרך הקצרה והיעילה, התרופה הבדוקה והמועילה היא חכמת הקבלה – השיטה לשינוי עצמי בהתעלות מעל האגו. המקובלים אומרים שבמערכת הטבע בעלת החוקים הנוקשים, רק חיבור בין בני האדם מעורר כוחות מיוחדים. הטבע שואף לאחד בין חלקיו, ואם למרות האגואיזם המבדיל שמתנגד למהלך, אנחנו פועלים בקרבה ובאהדה הדדית, אז הלחצים מופסקים ומכות הטבע חדלות. אם נהיה לאנושות אינטגרלית אחת שפועלת בכפיפה אחת עם הטבע האינטגרלי האחד, אז נהיה חסינים בפני כל נגיף, עמידים נגד כל מכה. שתהיה לידה קלה.
