מתי כבר נלך לחברים, שואלים הילדים, ואנחנו נבוכים. אפשר לעשות משהו כדי שזה יקרה היום, הם ממשיכים, ואנחנו לא יודעים. לא פשוט להיות הורים בכאלה זמנים אז אולי ננסה יחד להרחיב אופקים, ללמוד עיקרון או שניים על המערכת האינטגרלית שבה כולנו מתקיימים. אם לנו יהיו הדברים יותר ברורים, ייתכן שנדע מה להשיב לגוזלים הכלואים.
עם כל הכבוד לנגיף הקורונה, 'הוא לא יקבע עלינו', כמו שאומרים לפעמים הקטנים. כנראה שזה נכון גם מנקודת המבט הגלובלית ביותר. מערכת הטבע מתנהלת לפי חוקים. הווירוס הוא סוג של אינדיקציה, סימן לכך שבני האדם לא מותאמים לחוקי המערכת. משנה לשנה האדם מתנהג בהרסניות גדולה יותר ויותר, גם כלפי הדומם, הצומח והחי, וגם כלפי בני האדם האחרים. מכאן עולה השערה שהתקווה לסיום הסגר בבתים צריכה להיתלות לא בחלקיקים ביולוגיים כאלה ואחרים, אלא בשינוי ההתנהגות שלנו עצמנו.
אולי אם האדם יתחיל לתפקד כחלק אינטגרלי ומועיל לכל מה שנמצא סביבו, אם ילמד להסתדר נכון במערכת הכללית – אז תימצא הדרך להסתדר גם הווירוס החדש? אולי כשנהיה פחות הרסניים ורעים, יותר ידידותיים וטובים, נוכל להתקרב לאיזון ולבריאות תקינה?
כדי להבין מהו תפקוד נכון בתוך מערכת אינטגרלית נתבונן בגוף שלנו. תארו לעצמכם שפתאום כל איבר בגוף מחליט לעשות מה שבא לו. במצב כזה הגוף לא יוכל להתקיים, הוא יתפרק וימות. כך גם אנחנו משפיעים לרעה על כל מערכת הטבע, ביחס האגואיסטי שלנו כלפי סביבתנו. תפקוד מערכתי נכון דורש רכישה של שכל ורגש חדשים, אינטגרליים.
האוויר, האדמה והמים, הצמחים, העצים ובעלי החיים, בני האדם מכל העמים, כולנו קשורים ותלויים זה בזה. כל אחד שמשתנה, משנה את האחרים, רוצים או לא, לכל הכיוונים. בטבע, אף יצור לא עושה מה שבא לו, אלא פועל בהתאם לאינסטינקטים שהוטבעו בו. אף יצור לא בוחר כיצד לנהוג, רק האדם הוא בעל בחירה. לכן הוא מכופף את הטבע איך שבא לו, ונהנה מניצול של בני האדם האחרים. יחס הרסני כזה לא מתאים לאינטגרליות שבטבע, משבש את כל הרמות. במערכת משובשת מתחוללות שרפות הרסניות, מתפשטים וירוסים קטלניים, ועוד.
בזמננו האגו האנושי הגיע לממדי ענק ובשילוב עם טכנולוגיות מאיימות הגענו לאיזושהי תחושה של סוף: גם ברמה הבינלאומית הכול נעשה נפיץ, וגם בתוך כל מדינה השנאה האמירה לשחקים ושיתקה מנגנונים. למציאות כזו הגיח הווירוס, והקפיא לנו את החיים. אם לא נשתנה עכשיו, אנו עלולים לאבד את זכות קיום על פני כדור הארץ. אנחנו חייבים ללמוד להתייחס זה לזה ולטבע, לפי חוקי המערכת האינטגרלית: קודם כל לא להזיק, ומעבר לכך לסייע לכל פרט להתפתח יפה וטוב, במיוחד לבני המין שלנו, כלומר האנשים.
בימי הקורונה יש לכך ביטוי מעשי. פתאום מצאנו את עצמנו ספונים בבתים, יחד עם כל בני המשפחה. לכל אחד יש רצונות וצרכים משלו, ומדי פעם יש התנגשויות. זה רוצה לנגן עכשיו בתופים בזמן שהאחר מנסה להתרכז בלימודיו או בעבודתו, ועוד כהנה וכהנה. כל דבר שמישהו עושה משפיע על כולם. גם אם מנסים להתאים את לוחות הזמנים והפעילויות, כעבור זמן לא רב הסבלנות פוקעת וכל אחד נמשך לעשות מה שבא לו. 'אני פשוט חייב להתאמן עכשיו, אחרת אני כבר משתגע, והגיע הזמן שיתחשבו גם בי בבית הזה!!!'. אכן כן, זהו טבע האדם, ומרגע לרגע הוא מתפתח. וכשהאגו גדל, אין לאף אחד כוח לחשוב על מישהו מלבד עצמו.
כאן המקום לעזרה הדדית. כל אחד צריך לעזור לשני להתייחס טוב לכולם. למה? כי אין ברירה. בלי שנפתח התקשרות טובה אין תקווה שאיום הקורונה יעבור מן העולם, ואנחנו לא נצא מהבית. מה הקשר? גם אנחנו חלק מהמערכת האינטגרלית, וגם היחסים בינינו משפיעים על כל חלקיה. לכן בואו נסכם שאנו מתחייבים להביע יחס טוב זה לזה בצורה מופגנת, אפילו מלאכותית. שהאחרים יראו שאנו עושים זאת במאמץ גדול. ודאי שיכולנו בקלות להתעקש, לקחת בכוח את שאנו חושבים שמגיע לנו, אבל אנו רוצים להתגבר על האגו שמתחמם בנו, לוותר, להתאמץ להתייחס יפה זה לזה.
השאלה הגדולה היא מאיפה אני לוקח כוח לעצור את עצמי, לצמצם את הרצונות שלי, ובמקום זאת לעשות טוב לאחרים? מה אני, סופרמן? ודאי שלא. גם האחרים לא. אף אחד לא סופרמן. אבל אם נדרוש ביחד – שיהיה לנו כוח להיטיב, שיתגלה בנו מין כוח-על, כוח טוב, כוח ויתור – נתחיל בהדרגה להרגיש שזה אכן קורה. בטבע טמון כוח חיובי כזה, והמאמצים המשותפים להביא אותנו אל חיינו יקנו לבית שלנו צורה חדשה, מלאה באור ואהבה.
תרגיל ראשון, שאפשר לממש כבר בארוחה הבאה: הבה נתאר לעצמנו איך ייראה הבית שלנו, אם כל אחד יהיה טוב לכולם. בואו נחלום, נדמיין, נצייר בעיני רוחנו: איך נראית משפחה לדוגמה, מה יש בה, על אילו עקרונות היא בנויה?
כך, לדוגמה, נתחיל לבנות את העולם של אחרי הקורונה, ונפתח את דלתות לבנו לרווחה.
בהצלחה עם הילדים!
נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 1215, קורונה: תשובות לשאלות ילדים
