אנחנו נמצאים במעבר חד ומיוחד, בשבריריות אנושית. אנחנו – זו האנושות כולה, הכפר הגלובלי שמורגש כקטן, הרשת העולמית האחת. כמעט ואין מדינה שנגיף הקורונה לא הגיע אליה ונגע בה. אין מחוז או עיר שאין בהם מאות אנשים שהתרגלו לשבת בבית, לא לעבוד, להגביל את עצמם.
אנחנו עוד לא יודעים איך נחיה מחר, איך נתקיים מחרתיים, ושאלות רבות צפות. אבל עובדה אחת עומדת לפנינו: אנחנו מנותקים מהחיים הקודמים. אנחנו לאט לאט שוכחים אותם ומתחילים להתרגל לסוג חדש של חיים. כאילו בא גל צונאמי ענק ומנקה את החיים שלנו, מברר ומסלק את כל מה שלא היה בו צורך קיומי, מה שלא היה חיוני כדי לאפשר לנו בשקט לפנות להשגת המטרה הגבוהה יותר של חיינו עלי אדמות.
נראה כאילו עיכלנו את השלב הראשון, התרגלנו למציאות המפתיעה, וכעת מגיע שלב הקליטה השני. המוני אנשים ברחבי העולם מביעים בדרכים רבות את הצורך הגדול שהציוויליזציה האנושית תעבור את הניקוי הזה, שהחיים שלנו לא ישובו לקדמותם. חוששים שאם נחזור לאחור, תהיה בזה נסיגה מאכזבת. הנגיף הזה עובר עלינו, מטלטל אותנו ומשנה לנו את הרצון הפנימי לבלי היכר. הוא פועל כך שלא נרצה ולא נהיה מסוגלים לחזור למה שהיינו. לא רק את העסקים וההרגלים שלנו הוא שוטף ומנקה, אלא הוא גם עושה לנו ניקוי מבפנים. שינוי משמעותי, מהותי, מהפכני. וכשהגל הזה יחלוף כבר נהיה אחרים.
בשלב הבא נתחיל להביט על חיינו בעין חדשה. נבין שאנחנו לא חייבים להיות תחת השפעת האגו המופרז, נתונים לפקודותיו. שאין טעם לרוץ אחרי כל הדברים הנוצצים שהאביסו אותנו בהם. אלא אנחנו יכולים לבחור לקחת רק את ההכרחי לקיומנו, ואת העודף והמותרות, את יתר הזמן ושעות הפנאי, נכוון לבניית חברה חדשה. נקדיש את זממנו הפנוי ליצירת חיים חדשים מלאי משמעות.
חכמת הקבלה פורשת לפנינו נקודת תצפית חדשה על היפוך הערכים ושינוי הסדרים. היא אומרת שהחיים לא נגמרים עם הקורונה הזו או עם המוות הטבעי, אלא "עולמך תראה בחייך". מתוך ההיפוך, כמו בלידה, נצא לחיים נצחיים שלא מתבטלים ונמחקים על ידי האגו. בספרי הקבלה כתוב שכאשר מתעלים מעל האגו מרגישים עולם שלם ונצחי, דרגה גבוהה יותר, מרחב שאין בו גבולות. עולם אינסופי, רוחני, נשגב. עולם עליון. עולם שנעלם ומתגלה מחדש ביחסים בינינו.
גילוי כזה דורש מאיתנו להצטייד בכלים חדשים. כמו שלמדנו בשבוע האחרון להיעזר בכלים טכנולוגיים חדשים כדי לשמור על קשר עם הקרובים, כך עלינו להצטייד במכשיר שיתגבר על הניתוק שגוזרת עלינו האנוכיות.
קיבלנו הזדמנות חדשה. נגיף הקורונה הוא פתיחה לחיים חדשים. כל עוד אנחנו מודעים לזה שהוא שולט עלינו, שבעל כורחנו הוא משנה אותנו, מפרמט את החיים שלנו, אז עלינו לזרום איתו. להתחיל לבנות תבניות חדשות בראש ובלב, ולחשוב איזה חיים אנחנו רוצים לראות בינינו בעתיד? מהו השינוי שאנחנו צריכים לעבור כדי להיות תואמים לצורת החיים הבאה שלנו? מהי מטרת החברה העתידית, ואיך נגדיר הצלחה בחיים החדשים?
