בסוף, כל העמים יהיו מחוברים זה לזה כמו עם אחד. בדרך, מי יודע מה עוד נצטרך לעבור עד שנבין שזוהי צורת הקיום היחידה שמתאימה לעולם מקושר.
בעבר היו הרבה מאוד תרבויות מקומיות, אחר כך התפתחו מספר קטן של תרבויות גדולות, והעתיד נמצא בתרבות גלובלית אחת. לא רק הלבוש, הרכב, הטלפון והמחשב יהיו דומים בכל רחבי העולם, אלא גם הערכים. כיצד נעבור מתרבות של מלחמה לתרבות של השלמה? איך ייראו החיים שלנו לאחר מכן? הצצה אל השלב הבא באבולוציה של מין האדם.
מיום ליום מתגלה שאנחנו לא מסוגלים להתקיים על פני כדור הארץ בפורמט האגואיסטי שהתנהל עד כה. הטבע פועל נגדנו, אנחנו פועלים זה כנגד זה, וכך זה לא יוכל להימשך. אם אנשים ימשיכו להזיק לאחרים בדרך אל הפסגה, יהיה פה פשוט רע ומר, לנו, למשפחה, לעם ולעולם.
כשההכרה הזו תהיה ברורה וחדה, בלית ברירה, האדם יהיה מוכרח להשתנות. אמנם לאורך ההיסטוריה התרגלנו למאבקי הישרדות ומלחמות שליטה, אבל בפנינו נקודת הכרעה. או שנתקדם בעצמנו לכיוון של להיות טובים זה לזה, או שהטבע יפעיל עלינו לחצים אדירים שיגרמו לנו להרגיש שכולנו באותה סירה. הקורונה היא רק דוגמה ראשונה.
תרבות גלובלית משותפת אין פירושה שכולם יהיו אותו דבר. לבני אדם שונים יש העדפות שונות, וזה הכי טבעי בעולם. כך קורה גם בתוך עם אחד ואפילו בתוך משפחה. אין שניים זהים, כל אחד מיוחד, ועצם השוני עדיין לא אמור להוות מחיצה. אם יש קשר טוב, השונות רק מעשירה.
הערכים שעליהם תיבנה התרבות הגלובלית יהיו חיבור, יחס יפה, תמיכה הדדית, נכונות לעזור ולתרום, רצון של כל אחד להיטיב לחיי כולם.
כשחושבים על תרבות גלובלית, עולה המחשבה על האיחוד האירופי, אבל זו ממש לא דוגמה. בהקמת האיחוד האירופי לא חשבו על התקרבות בין העמים השונים, אלא על חיבורים כלכליים שיעשירו את האליטות בעיקר. פתחו את הגבולות ואיחדו בנקים, אבל הלבבות נשארו סגורים, כל אחד בתוך עצמו.
תרבות גלובלית, לעומת זאת, פירושה שהאדם מרגיש בקרב כולם כמו בתוך עמו שלו. שהעולם כולו הוא הבית שלו, וכולם בני ביתו, והוא אצלם, והם אצלו, והוא אוהב אותם והם אותו, ואין שום הבדל. עולם אחד.
בנייתה של תרבות גלובלית הוא הפרויקט הגדול של המאה ה-21. על ידי תהליכים חינוכיים כלל-חברתיים, לאורך שנים, יש לבנות קירבה בין אנשים. שיכירו זה את זה, יבינו וירגישו זה את זה, וידעו איך להתקרב נכון האחד לשני.
בתהליך הזה נצטרך ללמוד את טבענו האגואיסטי לעומק, וכיצד אמורים להתעלות מעליו כדי להתקשר לזולת בצורה של השלמה הדדית. המאמצים להתקרב יביאו אותנו להכרה בכך שאי אפשר לאהוב את הזולת כמו שאנו אוהבים את עצמנו, ודרוש כאן שדרוג של תוכנת ההפעלה שטבועה באדם מלידה. או אז תיווצר בנו צעקה משותפת, בקשה עמוקה, דרישה חזקה – להשתנות לטובה – ונגלה שבטבע טמון כוח חיובי שיכול כמו ליצור בנו לב חדש.
התרבות הגלובלית תיבנה על משולש יחסים: אדם, חברה, טבע. כדי להצליח להיות מחובר עם האחרים בהדדיות טובה, האדם יבקש כוח חיובי מהטבע. שינוי כזה בתרבות האנושית יפתור מן השורש גם את הבעיות האקולוגיות, שכן האדם המשופר לא ירצה לפגוע בזולת, בטבע ובכלל בשום דבר, אלא רק לשמור ולהיטיב לכול.
העולם של מחר יהיה תרבותי, במלוא מובן המילה. אנחנו נבנה יחד את התרבות ואת החינוך הגלובליים, מהאדם דרך המשפחה והמדינה, ועד האנושות כולה. תהיה לנו גישה משותפת לחיים: אנחנו מתחברים מתוך רצון להיטיב זה לזה. וכשכל אחד ירצה בכך, יהיה זה כרטיס הכניסה שלנו למציאות חדשה, בטוחה וטובה ממש.
עולם אחד לב אחד. הקוד של הטבע להצלחה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
