פרק: שלישי

מחלת הסרטן

תוכן עניינים:

ספר קול – לחצו להאזנה:

ההתפתחות האנושית ומחלת הסרטן

עדויות לקיומה של מחלת הסרטן מצויות החל מימי הביניים, אולם המחלה לא הייתה נפוצה במהלך אלפי שנות ההתפתחות של הדורות הקודמים. הופעתה קשורה ישירות להתפתחות האנושית, שהיא תוצאה של התגלות מערכת הקשר הכללית, האינטגרלית.

בסביבות המאה השש-עשרה האנושות החלה להיות מקושרת בקשר פנימי למערכת אחת שהחלה להתגלות. בני האדם היו קשורים גם קודם לכן, אולם הקשר לא היה מורגש עדיין. הקשר החל להתפתח לאט, הוא הגיע כביכול מתוכנו, מבפנים.

מדובר ברצון חדש שהתגלה באנושות באותם הזמנים, האנשים החלו להרגיש דחף לגלות יבשות, לפתח טכנולוגיות, לכתוב ספרות ולעסוק בשאר פעילויות ששייכות לחיי האדם המודרני. שם נבנה היסוד להתפתחות האנושית והתגלה הקשר בינינו.

כשהתגלתה מחלת הסרטן, לא ידעו להיאבק בה ישירות, אלא רק הקלו על החולה בצורות שונות. לא הבינו מה גורם למחלה וממה נפטר האדם. סיבת המוות נותרה לא ידועה, ובני האדם לא חיו די שנים המאפשרות את התפתחות המחלה.

בכל אחד מאיתנו יש תאים סרטניים, ואחד הגורמים להופעת המחלה הוא בין היתר זמן התפתחותם. אם מדובר בתאים סרטניים שתקופת התפתחותם היא ארוכה מאוד, הדבר אינו מדאיג, אולם אם מדובר במחלה שיכולה להתפתח בשנים הקרובות, הדבר מדאיג. לכן הכול תלוי בזמן ההתפתחות.

בזמננו הגענו לכך שאנחנו נמצאים בקשר הדדי זה עם זה, לכן קצב ההתפתחות שלנו הוא גבוה במיוחד. תוחלת החיים כיום היא פי שלושה ויותר מכפי שהייתה לפני ארבע מאות שנים, ובנוסף אנחנו חיים בתנאים חיצוניים ופנימיים, שמעוררים את המחלה ותומכים בהתפתחותה. לכן מחלת הסרטן מורגשת היום במימדים גדולים מאוד, ולפי הסטטיסטיקה כ-%25 מהאנשים מתים מסרטן.

סרטן

היחסים בינינו מקרינים על המערכות הפנימיות שלנו

ביסודה של המחלה נמצאים תאים שבמקום להתקיים בהרמוניה, בהדדיות עם התאים האחרים בגוף, הם הופכים להיות עוינים כלפי הגוף שבו הם נמצאים ומתחילים להרוס את התאים ואת המערכות בגוף. התופעה הזאת היא תוצאה של התקשרות לא נכונה בינינו. מצד אחד, האדם עוין כלפי האחר בגלל האגו שלו, כי כך אנחנו מתפתחים באופן טבעי, ומצד שני, אנחנו סגורים יותר ויותר במערכת אחת אינטגרלית. כתוצאה מכך, הקשר הנפשי, הקשר האנושי המקולקל בינינו, שבו אנחנו רוצים "לאכול זה את זה", מקרין למערכות הנמוכות יותר של החי, הצומח והדומם בגופינו. המערכות האלה מקבלות אופי דומה, מפתחות יחס דומה זו כלפי זו. יוצא שכל אחד מאיתנו מפתח בתוך גופו צורת התקשרות דומה לזו שיש בינינו. היחסים החיצוניים מקרינים על המערכות הפנימיות, וזה גורם לכך שהמערכות בגופינו הופכות לעוינות זו כלפי זו. זו מחלת הסרטן.

הסרטן מתחיל להתפתח מחוסר קשר נכון בכל הדרגות. הוא מתפתח משנאה, מרצון לשלוט, מרצון לשבור, להרוס, למחוק, עד הדרגות הגבוהות ביותר. חומרת המחלה תלויה בסוג הסרטן ובמיקומו, במערכות שבהן נמצאת המחלה – במערכות פנימיות או חיצוניות יותר. אם מדובר במערכת חיצונית, בסרטן העור למשל, המחלה פחות בעייתית. הבעיות הקריטיות ביותר הן במוח, ואחר כך לפי הסדר בעצמות, בגידים, בבשר ובעור. זו חלוקה מאוד גסה, משום שיש מערכות נוספות שקשורות ביניהן דרך מערכת הלימפה, מערכת הדם, מערכת העצבים ומערכות אחרות, וגם הן משפיעות זו על זו במבנה מאוד מורכב.

המערכת הכללית העליונה היא הדרגה הגבוהה ביותר, וחוסר קשר נכון בינינו במערכת הזאת הוא הסיבה למחלת הסרטן כמו לכל המחלות האחרות. לכן ככל שנתפתח הלאה, וכל עוד לא נתקן את היחסים בינינו, מחלת הסרטן תתפתח ותחריף יותר, וכל המאמצים שלנו לרפא את הסרטן לא יהיו מוצלחים.

במאמצים שלנו לרפא ולהקל על המחלה אנחנו משלמים מחיר גבוה. אנחנו מעדיפים ריפוי אלופטי באמצעות תרופות, הקרנות, כימותרפיה ועוד, במקום לטפל ביחסים בינינו וכך להגיע לדרך של ריפוי טבעי. זה דומה לאופן הטיפול שלנו במשבר הכלכלי באמצעות פעולות אגואיסטיות שונות, מתוך אמונה שכך נפתור את המשבר.

כלומר, אנחנו נדחפים מצד האגו לטפל ולהילחם נגד התופעות בצורה אגואיסטית. אם היינו מטפלים במערכות עצמן, בכך היינו מרפאים את מקור המחלה, מקור הבעיה, גם של מחלת הסרטן.

אם היו עושים מחקרים שבהם היו מבודדים בני אדם לשנים רבות ודואגים לכך שהם יחיו במצב שונה, ביחס טוב ביניהם, ובודקים את תפוצת כל המחלות, במיוחד של מחלת הסרטן – היינו עדים לירידה בתפוצה באחוזים ניכרים. המחלה לא הייתה נעלמת לגמרי, מאחר ואנחנו נמצאים בקשר הדדי עם כל האנושות, אולם במידה מסוימת היינו יכולים להרגיש את ההקלה בכל התופעות הללו.

אין אפשרות לרפא את המחלה על ידי תיקון כביכול של יחס האדם לחברה, מפני שזו מערכת כללית ואינטגרלית, רק אם החברה כולה תתחיל לתקן את עצמה, היא תוכל להבריא את עצמה ואת כל הפרטים שבה.

תוחלת חיים או איכות חיים

אדם שחלה בסרטן, משתדלים לרפא אותו, כי "ניתנה רשות לרופא לרפא", אולם ביכולתנו לסלק את מקור המחלה ואת התופעה, בתנאי שנטפל במקור בצורה מערכתית. מלבד הטיפול הרפואי שהאדם מקבל, הרופאים ממליצים על אמצעים שונים על מנת להקל עליו: טיולים, שתיית יין אדום, תכניות משמחות בטלוויזיה ועוד.

מצב הרוח ואורח החיים של האדם חשובים מאוד ולטענת הרופאים הם משפיעים על תהליך הריפוי של המחלה. הרופאים מעידים על כך שהאמצעים המשמחים משפיעים ומקלים על האדם, אך ודאי שהם אינם מרפאים.

העובדה שאנחנו מתקדמים ברפואה ויכולים להמשיך לחיות עם המחלה הזאת לאורך שנים, אינה מקנה לנו איכות חיים ובריאות טובה יותר או באופן כללי אושר בחיים. אנחנו חיים בפחד מהמוות, בפחד לחיות, נגרם סבל רב לחולה ולסובבים אותו, ואנחנו משקיעים כוח וכסף רב בכל המערכת הזאת.

אמנם מערכת הטבע פועלת עלינו ועוזרת לנו לפתח אמצעים שונים להארכת חיים, אולם אנחנו מרגישים צער כתוצאה מהסבל הממושך שגורמת מחלת הסרטן וכולנו כביכול חיים בצלה, נכללים בתוכה. המאמצים לרפא את המחלה יגדלו והאנושות תשקיע בכך סכומי עתק ומשאבים רבים, אולם זה לא יעזור, אלא רק יגרום להארכת חיי האדם שחי בייסורים וגורם צער רב לסובבים אותו. כל הסבל הזה יוביל למצב שממנו נתחיל להבין את מקור הבעיה ונטפל בשורשה, שהוא הקשר המקולקל בינינו – ה"סרטן" בגובה הנכון.

לא ניתן לחשוב שאם מישהו ישנה את היחס שלו לאחרים באופן אישי, נקודתי, המחלה תשתנה בו. הבעיה היא נחלת הכלל וכולנו נמצאים במצב הזה, ביחסים האלה, וכל עוד לא נתחיל להשתנות בכללות, דבר לא ישתנה. בדומה למערכת הקשר בתחום הכלכלה, לא יעזור אם מדינה אחת תתנתק ותתחיל לבצע פעולות שונות כדי לתקן את המצב בתוכה, אלא כולם יחד חייבים לעשות זאת.

בני אדם

הטבע מכניס אותנו למערכות יחסים שנקראות סרטן

מערכת היחסים בינינו היא המערכת הגבוהה ביותר. אנחנו נמצאים בה, ורוצים "לאכול" זה את זה. מערכת היחסים הזאת מתקיימת בין מדינות, בין עמים, וגם בין שכנים. כאשר המערכת מתגלה באופן רחב, בין מדינות למשל, שם זה ברור ואגרסיבי יותר, וכאשר היא מתגלה באופן צר יותר, שם היא כביכול מתבטאת בהיקף קטן, בצורת יחסים אישיים של האחד עם האחר. זהו למעשה הסרטן, היחס בינינו. מתוך כך, הוא משפיע על הדרגות הנמוכות יותר. בימינו המשבר הוא הסרטן, איננו רוצים להתקשר בקשר נכון בינינו, בקשר טוב, הדדי, אלא כל אחד מרגיש שהוא חייב להיות בתחרות עם האחר, לנצח את האחר. כל אחד הוא אגואיסט.

אגואיסט הוא אדם שרוצה לבנות את הרגשת ה"טוב" שלו על גבי הרגשת ה"רע" של האחר ונהנה מזה שהאחר סובל. יש אדם בריא שהוא אגואיסט עד כדי כך שהוא פוגע בזולת, ואילו אדם אחר הנחשב לטוב, חולה בסרטן. אחד פוגע, והשני סובל. כדי להבין זאת יש לראות את כל המערכת. המערכת היא כללית, וכאשר אדם מסוים עושה משהו, המעשה הוא לא רק שלו, מעורבים גם אחרים שסובבים אותו, שהם ביחס המקולקל ובחינוך הלא נכון, דחפו אותו לעשות כך, הם כיוונו אותו. לכן אם הם המקור לאופן שבו הוא מתייחס לזולת, ייתכן שהם יחלו. זוהי מערכת כללית, אינטגרלית, אנלוגית. כל דבר קשור לכל דבר אחר, ואין כאן מישהו שמתחיל ומישהו שמסיים. כל מערכת הקשר בינינו שמתחילה להתגלות עכשיו מלמטה, היא כולה חולה, ואין אפשרות לראות מי אשם ובמה. זו שאלה פילוסופית חובקת עולם, "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו".

שורש כל הבעיות הוא היחס המקולקל בינינו

ישנם תנאים חיצוניים שיכולים להקל על התופעה ולהעביר אותה, להמיר את המכות בתופעות אחרות. ידוע שבאותן מדינות שבהן גברים עוברים ברית מילה, לא מתפתחים סוגים מסוימים של סרטן, אך מתפתח חולי אחר. כלומר, המערכת היא כל כך רחבה, גלובלית, רב-גונית, שבסיכומו של דבר, מכות חייבות להתגלות, ואם הן לא יהיו בצורת סרטן, הן יבואו בצורות אחרות, כמו צונאמי או מלחמה. אנחנו חייבים להגיע להכרת השורש של הבעיה, והמעשה הנחוץ הוא טיפול שורש, לשם האנושות חייבת להגיע.

שורש כל הבעיות הוא היחס המקולקל בינינו, ועלינו לחזור לאותו הכלל של "ואהבת לרעך כמוך". הטבע כולו גלובלי, וכך גם אנחנו חייבים להיות. כל עוד לא נגיע לזה, נוכל רק במידה מסוימת להקל על מחלת הסרטן, ולהקטין את התופעות השונות שלה. אנחנו אכן עושים זאת, אולם המחיר הוא נזקים אחרים שאנחנו לא מבינים ולא מכירים מהיכן הם מגיעים. לפעמים אנחנו יודעים שאם מרפאים משהו אחד, משהו אחר מגיע.

היום מתגלה ששורש כל הבעיות הוא חוסר הקשר הנכון בינינו, לכן קיימות תופעות ברפואה, שהמומחים עומדים מולן חסרי אונים ואינם יכולים להסביר אותן. יש אנשים שמצליחים להחלים ממחלת הסרטן ויש אנשים שלא, זה מפני שבעזרת הרפואה אנחנו מטפלים רק בגוף האדם, בגופו הפרטי, ולא במערכת הכללית ובקשר בין בני האדם כמקור לכל הבעיות. הרופאים אינם מבינים זאת.

רופאים

ריפוי אמיתי הוא רק בשורש

אם אדם סובל מבעיות כמו לחץ דם, סוכרת, בעיות בכלי הדם, הוא מקבל תרופות שמקלות על התופעות האלה. התרופות אינן מרפאות אותו, הן רק מקלות במידה מסוימת על החיים. במקום שהאדם יסיים את חייו וימות בעקבות התופעות שנגרמות מהמחלה, מאריכים את חייו.

ביכולתנו לרפא מספר מוגבל מאוד של מחלות כמו מחלות ילדות, שהן בעצם אינן מחלות, אלא תופעות טבעיות שבאות במטרה לחסן את הגוף. אולם על יתר המחלות ניתן רק להקל במקצת באמצעות תרופות נגד. אדם מקבל תרופות נגד תופעות שונות ולעיתים מקבל עד עשרים ושלושים תרופות, אולם אין בהן רפואה. הכול מכוון נגד התופעות, כדי להקל עליהן. אם מפסיקים לקחת את התרופה, התופעה מתפרצת שוב. גם כאשר כורתים חלק פגום בגוף על ידי ניתוח, בכך לא מרפאים, אלא חותכים אותו. תרופה אמיתית היא מה שמרפא את המחלה.

יוצא שאיננו פועלים לריפוי, ובנושא זה אנחנו מאוד מבולבלים, אנחנו חושבים שהרופא מרפא אולם הוא לא מרפא. ריפוי הוא חזרה לחיים, וריפוי אמיתי הוא רק בשורש. אם רוצים להתחיל טיפול בשורש, יש להבין את הסיבה, להבין בצורה ריאלית, ברורה, לא להסתיר ולא לטייח. יש לזהות את מקור הבעיה, להבין שהכול מתחיל מרמת היחסים המקולקלים בינינו, מכך שאנחנו לא נמצאים באיזון, בניגוד לטבע הגלובלי הנמצא כולו באיזון. יש להבין באיזו צורה ניתן לתקן את כל המערכת העליונה, שממנה זה משפיע ויורד למערכות היותר עמוקות. איך להגיע להרמוניה, לאיזון, להדדיות בינינו, כמו בגוף בריא אידיאלי, בו המערכות עובדות בצורה מושלמת.

ביחסים ההדדיים נגלה מימד שהוא גבוה מהחיים שלנו

האדם נולד בגוף, על הגוף להתפתח ואחר כך למות. אנשים מתים וזה לא נראה מוצדק. לא ברור לנו מדוע האדם חייב למות. כל אדם מרגיש שלמות זה לא הוגן. כשנבין מהו המקור ומהו שורש הבעיה, נתחיל לחפש את התרופה האמיתית איך לרפא את האגו שלנו, לא למחוק, לא לכרות אותו, וכך נגיע לשיטת החינוך האינטגרלי (הסבר על שיטה זו ראה בהקדמה).

כתוצאה מהחינוך האינטגרלי, אנשים יתחילו להתייחס אחרת זה לזה, יתקנו את היחסים ביניהם, ומתוך כך יהיו מאוזנים עם הטבע הגדול הסובב. הם ירגישו את המערכות הנסתרות של הטבע, את המערכות שמנהלות את החיים, מנהלות את כל מה שרואים בעולם. כי הכול מנוהל, יש תהליך, סיבה ותכלית לכל, אלא שאנחנו לא מבינים אותם, לא נכללים בהם בצורה הנכונה. כשנתחיל להרגיש מה קורה בטבע, כך שמערכת הטבע תהיה חלק מהחיים שלנו, אז גם נדע איך להתייחס זה לזה בצורה נכונה. הגילויים האלה יעזרו לנו להתקשר בינינו בצורה נכונה, ולהתקשר גם לכל יתר חלקי הטבע – לדומם, לצומח ולחי ולמערכת הכללית. אז נרגיש שכולנו מערכת אחת אינטגרלית, ושייכים לגוף אחד.

אם נציב לעצמנו כמטרה להגיע להרמוניה כללית עם כל הטבע, נעלה לדרגה של שלמות ונצחיות. השאלה מדוע האדם מת, ומדוע הוא לא חי חיי נצח, תהיה לא רלוונטית. נבין שיש כאן סוג אחר של חיים, שמתוך היחסים ההדדיים הנכונים בינינו מגלים מימד שהוא עליון לחיים שלנו. כל הבעיות כיום כמו הסרטן, הכאבים, המשבר הכללי – אלו הם מאפיינים בדרגה הנוכחית שלנו, שמתגלים כשלילת המצב הנוכחי. עלינו להפוך את המצב, לתקן אותו, ולא לרפא או להמתיק אותו על ידי תרופות שונות שמונעות מאיתנו התקדמות. יש להסתכל בצורה ריאלית על מכלול היחסים בינינו, על המערכת הכלכלית, על כל המצב בו אנחנו נמצאים, ולבחון האם אנחנו מבינים שכל מה שמתגלה הוא גילוי שלילת המצב שבו אנחנו נמצאים.

כלומר, בהתקדמות שלנו אנחנו תמיד נמצאים במצב מסוים. בתחילה הוא נראה מצב יפה וטוב, אחר כך מגלים את הדברים השליליים שבו, עד למידה שלא יכולים לסבול אותו ולהישאר בו, ומחפשים כיצד לברוח ממנו. כך עולים לדרגה הבאה.

מצב זה קורה היום. אנחנו נמצאים בדרגה מסוימת של ההתפתחות שלנו, עם כל המחלות, עם כל הבעיות, עם המשבר הכלכלי, הגענו לכלל שלילת המדרגה. כעת עלינו לעלות למדרגה הבאה. אם נפעיל את השכל, את הרגש ואת ההכרה, לא נצטרך תוספת של ייסורים. אם לא נעשה זאת, במדרגה שבה אנחנו נמצאים כעת יהיו בעיות נוספות, מלחמות, מגפות, מכות טבע, שהופעתן תחייב אותנו לעלות למדרגה הבאה.

אומרים ש"החכם עיניו בראשו". עלינו להבין שיש ביכולתנו לעשות מאמץ ולעלות, בלי לחכות שהייסורים ידחפו אותנו קדימה. "איזהו חכם – הרואה את הנולד". כל מה שאנחנו עושים כעת מתגלה לנו כבעיה, לכן עלינו להתחיל לעלות, ולגלות לאן כל זה מוביל אותנו.

הרמוניה

האדם הוא עולם קטן, האדם קשור לכל העולם

ישנן גישות הוליסטיות שמציעות פתרונות שונים, הפירוש של המילה "הוליסטי" הוא "כללי". אולם בגישות הללו, הכללי הוא מאוד מוגבל. הן מקבלות את האדם כמכלול, את הסביבה שלו, את האוויר ואת שאר התנאים של הגוף, וגם את היחסים עם הסובבים אותו, אולם הן לא מתייחסות למערכת הכללית, למערכת של כל האנושות כגוף אחד. לא רק את כל האנושות כגוף הן לא מקבלות, גם את כל הטבע בכלל, הטבע שאנחנו מרגישים ונמצאים בו עם אותה מערכת שפועלת עלינו. זה נקרא אצלנו "הוליזם" אמיתי.

מה שמתגלה היום, זה שגם התפיסה ההוליסטית אינה עוזרת. היא הופכת להיות אותה גישה מצומצמת כמו הרפואה הרגילה שעוזרת לנו לטפל בגוף. היא מביאה בחשבון רק כמה מערכות גופניות יחד, ועוד כמה מערכות מנטליות ורגשיות, אולם עדיין זו גישה צרה מאוד שלא מטפלת בשורש של המערכת הגלובלית האמיתית. ומכיוון שאין רע בלי טוב, נגלה גם בהם את השלילה ונתקדם.

האדם הוא עולם קטן, משמע שהאדם קשור לכל העולם. כל עוד העולם לא יהיה מתוקן, האדם לא יהיה מתוקן, וזאת עובדה שאי אפשר להתעלם ממנה. האדם יכול לעצום עיניים מול העובדות, לקבל תרופה ולהרגיע את עצמו. לעומת זאת, הוא יכול לקבל תרופת הרגעה נגד כאבים, לטפל בבעיות שלו, על מנת להיות בריא ולטפל בשורש. במקרה כזה, הטיפולים ההוליסטיים המוגבלים, הטיפול האלופטי והרפואה הרגילה, גם הם יהיו נכונים. לכן ניתנה רשות לרופא לרפא, בתנאי שהאדם מרפא את עצמו כדי להיות בריא ולרפא את השורש.

לכן מערכת הבריאות אינה פסולה ואין למחוק אותה, עלינו רק להתחיל לעלות לאט לאט, מהמצב שבו אנחנו נמצאים, ולזהות את הבעיות האמיתיות במקום שבו הן מתגלות. אולם אנחנו עוצמים עיניים ולא רוצים לראות זאת. אנחנו חושבים שבמצבנו נוכל לחיות ולהתקדם, ומתעלמים מכל המכות והבעיות שכל הזמן נופלות עלינו, כאילו שאינן קיימות, העיוורון האנושי הוא בעיה גדולה.

תהיו מקושרים – תהיו בריאים

בדרך של חינוך לקשר טוב בין האנשים אפשר למנוע את כל הבעיות, את כל המחלות, את כל הסבל שבאנושות. האדם ירגיש את עצמו נצחי ושלם, יחיה חיים בריאים ונצחיים. כשאנחנו יוצאים למערכת עליונה יותר, החיים אינם מורגשים בתוך הגוף. הגוף נעלם מההרגשה שלנו, כי הגוף הוא בסך הכול ההרגשה שלנו שבנויה ממוגבלות, מההגבלות שלנו. הגבלות האגו שלנו מציירות לנו את הגוף, וברגע שאדם מתעלה על האגו, הוא מפסיק להרגיש שהגוף הוא "שלו". כשהוא מתחיל להתקשר עם כולם, ההרגשה הזאת שמציירת לו את הגוף ואת העולם של הדומם, הצומח והחי, של הגופים הנפרדים, נעלמת, הכול נעלם.

אם נעשה טיפול שורש, שמשמעותו חינוך לקשר נכון בין האנשים, נקבל עולם ללא מחלות. לא נזדקק לרפואה, כי נשתמש בכוח הטבע שמבריא את הטבע שלנו, את האגו שלנו. נשתמש בתכונת ההשפעה והאהבה שמקשרת את כל חלקי הטבע להרמוניה, ואז יתמוטט היסוד של המחלות, הסיבה לקיומן תיעלם.

אהבתם את הפרק? שתפו אותנו בתגובות

אהבתם? שתפו ברשתות

הגרסה הדיגיטלית