פרק: שלוש עשר

תזונה

תוכן עניינים:

ספר קול – לחצו להאזנה:

ההתפתחות הטכנולוגית באספקת המזון שינתה את פני החברה

לתזונה תפקיד מרכזי בחיי האדם. המזון הכרחי לקיום בני האדם כמו לקיומו של כל בעל חי. בעלי החיים עסוקים כל הזמן בהשגת מזון, זו הדאגה העיקרית שלהם. כל חייהם מתנהלים סביב הצורך במזון. בעבר גם בני האדם היו טרודים בעיקר בזה, עד שהגענו לרמה טכנולוגית המאפשרת לאדם אחד לספק מזון לכמה אנשים.

ההתפתחות הזו הובילה לעבדות ובהמשך לשחרור ממנה, כאשר האדם החופשי העובד מרצון, יכול לייצר יותר מזון ולספק אותו לכמויות גדולות יותר של אנשים.

התפתחות זו שינתה את פני החברה האנושית. ההתפתחות הטכנולוגית באספקת המזון עיצבה את החברה, את התרבות ואת החינוך. אנשים היו יכולים להתנתק מהדאגה למזון ולעסוק בתרבות, באמנות ובדברים נוספים. יש עדויות כתובות לכך שבבבל, ערש התרבות האנושית, אכלו מוצרים מאוד בסיסיים. הם אכלו דגים מבושלים ומעושנים, בצל, שום ולחם, שתו מים וקצת יין, אבל לא היה להם דבר נוסף. ידוע שבתקופת התנ"ך, אכלו בשר והיה גם חלב.

הטבע מייעד אותנו לינוק עד גיל שנתיים. בעבר האדם התקשה לעכל חלב לאחר הינקות. אך הטבע שלנו השתנה והתפתחה בנו היכולת לעכל את מוצרי החלב.

בהמשך התחלנו להחזיק חיות בית, עיזים ופרות כדי לספק לעצמנו מוצרי חלב שונים. ועדיין, עד המאה העשרים, מי שלא השתייכו למעמד הגבוה המשיכו לאכול את המזונות הבסיסיים.

קניות

פולחן צריכת המזון

המצאת המקרר אפשרה לאגור את המזון ושינתה את הרגלי התזונה. המקרר היה בתחילת דרכו ארגז פשוט שהכניסו לתוכו קרח, אבל בהמשך מכשיר זה גרר שינוי בתרבות צריכת המזון, עד שהפכה לפולחן של ממש. הרצון שלנו גדל, והתחלנו לפתח מיני מזונות והמצאות הקשורות במזון.

היום נדמה שערוצי הטלוויזיה נעים סביב האוכל. יש טיולים קולינריים למזרח הרחוק ולמקומות נוספים בעולם. אנשים התחילו לחיות סביב האוכל. כמובן שהתופעה הזו לא צמחה יש מאין, יש כאן רווחים גדולים לכל העוסקים בתחום. הכול סובב סביב ההזדמנות העסקית והרווח הכספי. אדם יושב בבית משפחה בניו יורק, היין שעל השולחן מצ'ילה, הגלידה מאיטליה, וכמובן שיבוא הגלידה הוא מבצע מורכב שדורש קירור. יבוא מוצרי מזון כאלו אינו הכרחי, אלא שכבר הורגלנו אליו, קיבלנו חינוך כזה ופיתחנו הרגלי אכילה כאלה. וכך יוצא, שעל אף שאיננו מוצאים טעם מיוחד במאכל או במשקה כזה או אחר, אנחנו מתרגלים ומוצאים בהם טעם.

אנחנו השייכים לדרגת החי, צריכים לספק לגוף שלנו מזון שמתאים לו, איננו צריכים דבר מעבר למזון הבסיסי. אולם האדם מקולקל, הוא התחיל לייצר לעצמו מוצרים שונים, והוא הולך אחרי טעמים שהם לא הטעמים הטבעיים שלו, הוא שינה את הרגלי התזונה ואת הרגלי הטעם. התרגלנו למזון החדש, ואפילו חיות הבית התרגלו. אנחנו מאכילים אותן במזון שלנו, הן סובלות וחולות מזה, וסופגות מחלות של מין האדם.

יש לנו בעיה קשה, האגו שלנו רוצה לעלות בכל הדרגות, גם בדרגת הצומח וגם בדרגת החי שבנו, וכולם מקבלים צורה מופרזת של קיום. במקום להתפתח בדרגת המדבר, בדרגת האדם, אנחנו מפריזים בדברים המזיקים לנו. בעקבות כל הקלקולים האלה, מתפתחות מחלות רבות שמהן אנחנו סובלים, שבמקרים רבים נובעות מהרגלי אכילה לא נכונים. קיימת היום תעשייה אדירה, פרסומאים ותזונאים שממליצים ומציעים לנו מוצרים שונים, מהנדסי מזון שמחדירים לאוכל חומרים משמרים כדי שהוא לא יתקלקל, ויהיה להם קל לספק לנו אותו. היום אנחנו יכולים לקנות עגבניות, ובעוד שבוע-שבועיים לאכול אותן. מצד אחד זה מאפשר לאנושות להתקיים בשובע יחסי, אבל מצד שני זה גורם נזק גדול.

אם מדברים על איזון האדם עם הטבע, אפילו הרמב"ם, שהיה מקובל גדול ורופא ידוע, אמר שעדיף לאדם לאכול מעט אוכל לא בריא, מאשר לאכול הרבה אוכל בריא. כלומר ההפרזה באכילה היא סכנה בריאותית. כמו כן, חשוב לא להתרחק מהטבע, עלינו לאכול את מה שקיים בטבע, להכין לעצמנו מזון בסיסי.

קניות אוכל

אנחנו צריכים מזון בסיסי ותנועה

בארצות המפותחות יש עודפי מזון שאפשר היה להזין איתם את תושבי המדינות העניות, אבל אנחנו זורקים את המזון. תופעות כמו הפסטיבל בספרד שבו אנשים זורקים עגבניות זה על זה, או אנשים שרוחצים באמבטיית חלב, מעידות על כך שאנשים התחילו להתייחס לבסיס העיקרי בחיים בצורה מזלזלת, הם לא מבינים שיש אנשים שהמזון הזה היה מציל את חייהם.

יש שוני משמעותי בהרגלי האכילה של אנשים שונים. יש הבדל בין אדם לאדם ובין אנשים ממקום וממוצא אחד, לאנשים ממקום וממוצא אחר. יש עמים שלמים שאוכלים בעיקר בשר, ויש שאוכלים בעיקר דגים. בסין, עד לא מזמן כמעט ולא אכלו מוצרי חלב. יש כאלה שהם צמחוניים ויש כאלה שאוכלים מזון מטוגן בשמן רב והם בריאים, למשל הצרפתים. יש להתחשב בטבע של העם עצמו, זה מאוד חשוב, כי ההתייחסות היא לרמת החי שבנו, ויש שוני רב בין העמים.

תופעה מטרידה נוספת היא שאנשים רבים אינם יודעים מהו מזון טוב עבורם, מה רצוי להם לאכול וממה עדיף להם להימנע. האדם צריך ללמוד להתרחק מכל מה שממליצים לו לאכול ולהרגיש בעצמו מה טוב עבורו, מה מועיל לגוף שלו ומה מזיק. המין, הגיל והעיסוק של האדם משפיעים על המזון שמתאים לו. אם אדם יושב במסגרת העבודה שלו כל היום, הוא לא צריך לאכול כמו אדם שעובד בעבודה פיזית. עלינו ללמוד להרגיש מה טוב עבורנו, מה בריא לנו באמת, מה גורם לנו להרגיש קל, וממה אנחנו מקבלים אנרגיה. עלינו לבדוק שהאוכל לא מדכא אותנו, לא גורם לנו לעייפות ושינה או להרגשה לא טובה. כך כל אדם צריך לבדוק מה טוב עבורו ולא להתפתות למגוון הדיאטות שמוצעות לו.

בתחום הדיאטה, כמו בתחומים אחרים, מציעים לנו שיטות חדשניות ומוצרים שונים, העיקר שנקנה אותם. כמו שברפואה אין דאגה אמיתית לבריאות, כך גם בענייני הדיאטות אין דאגה לבריאות. משרדי הבריאות הפכו לארגונים עם אינטרסים כלכליים משלהם. ההמלצה הנכונה עבורנו היא לחזור לדיאטה הרגילה, כלומר לאכול אוכל בסיסי בכמות נורמלית. אם האדם לא יחרוג מהמזון המתאים לגוף שלו מהטבע ויסתפק בזה, הוא יישמר מרוב המחלות והבעיות, הוא ירגיש טוב עם עצמו ולא יהיה זקוק לתרופות ולטיפולים. אדם זקוק למעט מזון ולמעט תנועה. הסביבה שיצרנו דוחפת אותנו לצורות חיים לא נורמליות וזה חייב להשתנות. זו אחת מהתוצאות של האגו שלנו, שגדל והגיע לצורות שכבר איננו יכולים להשלים איתו.

אין ספק שכאשר אדם יפחית ממשקלו ויוציא מגופו את כל הדברים הרעילים שאכל, אז רוב המחלות ייעלמו מגופו, מלבד מה שנגרם כתוצאה מהיחסים הלא טובים בינינו. שהרי כל הבעיות והצרות שבחיים באות לנו מהאגו שלנו, שבעקבותיו אנחנו הולכים. ומלבד האוכל יש כאן מכלול של דברים שכדאי לנו לבדוק ולבקר.

בעבר אנשים, במקרים מסוימים, אכלו בשכיבה על צד שמאל, בהסבה לשמאל. במקרים אחרים אכלו עם מוזיקת רקע. הדברים האלה התקיימו בהרמוניה. בעבר גם הייתה תרבות אוכל, המשפחה התקבצה בערב סביב השולחן, האם הגישה אוכל מעשה ידיה, וכל בני המשפחה אכלו יחד. זו הייתה חוויה אחרת. היום שכחנו את ההרגשה הזו.

מזון אינו רק אוכל, מזון הוא כל מה שמזין אותנו. אנחנו יכולים לקבל אוכל מצוין במסעדה מפוארת, בצלחות מיוחדות, אך כשנבוא לאימא, והיא תגיש לנו את אותו המאכל שהיא מכינה לנו כבר חמישים שנה, התחושה תהיה אחרת. יש לנו נטייה לאהוב את האוכל של אימא כי התרגלנו אליו, הוא בא עם החום שהיום כבר לא מרגישים, לכן אנחנו רואים בזה משהו מיוחד. הילד שבנו נשאר, כל הדרגות הקודמות, המצבים הקודמים, נשארים בנו. ולכן קיים המושג "מאכלים מבית אימא", וזה באמת מושג מיוחד.

אנחנו יכולים לעשות את אותו הדבר בבית שלנו. אך היום אנחנו מוציאים איזו קופסה מהמקרר, מכניסים למיקרוגל, צופים בטלוויזיה ולא יודעים מה אנחנו אוכלים. הטעם של האוכל הוא בתוספות הכימיות שהוסיפו לו ולא במזון עצמו, והמנהגים שהיו סביב השולחן מדורי דורות אבדו ברובם וחבל שכך.

הבדואים למשל, עדיין מקיימים את מנהג הכנסת אורחים, הם מאכילים את האורחים ומקיימים פולחן שלם סביב הארוחה כמו שעשו בעבר. אבותינו, לפני שהיו מתחתנים, היו מביאים את הכלה לבית אימם, והיא חייתה בבית חמותה. רק לאחר שהכלה למדה מהאם לבשל ולנהל בית, הזוג היה בונה בית משלו. כך היה נהוג. האישה הייתה מקבלת מחמותה את כל המידע על בעלה, ומחליפה את אימו בהמשך החיים. כך תרבות המזון עברה מדור לדור, והתפתחה בלי קלקול. היום זה כבר אחרת.

אוכל

העולם יצטרך למצוא שיטה חדשה בחינוך האינטגרלי

מכיוון שהגענו לחוסר איזון גדול עם הטבע, ביחס שלנו לכל מערכת הטבע האינטגרלית, צפוי לנו משבר מזון בעולם. ולא רק בארצות הנחשלות, בארצות העולם השלישי, אלא גם בארצות המפותחות.

אם כתוצאה מהמשבר יקרסו מערכות הבנקים, חברות הביטוח, תעשיות הרכב, תעשיות היוקרה ומקורות פרנסה שונים של אלו הרוצים להתעשר, היחס שלהם כלפי המזון ישתנה ויהיה יותר ויותר אגואיסטי. הם ישחקו במזון כדי להוציא ממנו את עיקר הרווחים שלהם. לכן בעתיד צפויות בעיות גדולות בנושא המזון, אנשים הרוצים להרוויח יותר, יעבירו את השליטה שלהם מתעשיות אחרות לתעשיית המזון, ו"ישחקו" איתנו באספקת המזון ובסוגי המזון שיסופקו.

אנחנו יכולים להצטמצם ולהפסיק להשתמש בהרבה מאוד מוצרים שנמצאים סביבנו, אבל מזון הוא עדיין המצרך העיקרי. מכאן עולה שגם אם לא יהיה מחסור במזון בעולם, אותם אנשים יעשו פעולות שונות כדי להשיג מקסימום רווח. זה מצער מאוד, אבל נראה שנגיע למקום הזה בעתיד הקרוב.

אפשר להסתכל על זה גם מכיוון אחר, להבין שכך הטבע מגלגל אותנו, עם כל הרע שלנו, ועם כל הצרכים הטבעיים שלנו שהם: המזון, ואחר כך מין, משפחה, כסף, כבוד, השכלה. מכל הצרכים המזון הוא החשוב ביותר, ואם מגיעים למשבר במזון, זה סימן שהגענו לסוף ההתפתחות האגואיסטית, וכאן אנחנו חייבים לתת תשובה איך הגענו לאן שהגענו.

התקווה היא שהאנושות תתחיל להתנגד לכך שמובילים אותה בשתי מושכות, המקל והגזר. מצד אחד יחסר מזון, ומצד שני ישחררו מזון, ושוב יחסר ושוב ישחררו.

בצורה כזאת ירצו לנהל עמים שלמים. כך קרה בהיסטוריה פעמים רבות, אבל מפני שהעולם נעשה אינטגרלי, מפני שכולנו קשורים זה לזה ותלויים זה בזה, לא נצליח בכך והעולם יצטרך למצוא שיטה חדשה, שאותה הוא ימצא דווקא בחינוך האינטגרלי.

את היחס אפשר להרגיש באוכל עצמו

ישנן מסעדות שאדם יושב בהן ורואה איך מכינים לו את האוכל. הוא רואה איך הטבח עומד ומכין עבורו את המנה ואפילו מחייך אליו. לא עושים זאת סתם, ואנשים מבינים זאת היטב. הטבח רוצה להקרין לנו יחס. כי "לא על הלחם לבדו יחיה האדם", האדם לא ניזון מהלחם בלבד. תינוקות למשל, הגדלים בבית יתומים בו לא חסר להם דבר מלבד החום של האם, יגדלו עם חסך. אי אפשר להחליף את היחס, את הרגש החסר. את היחס אפשר להרגיש באוכל עצמו, זה באוויר, זה רגש. אנחנו לא יודעים איך זה בא, זה נמסר דרך ערוצים אחרים, שאינם נמצאים בקלוריות של האוכל.

אנחנו חיים בעולם שהוא משובח יותר ומורכב מכפי שאנחנו מרגישים בחמשת החושים שלנו. האדם מורכב מדרגת חי ומדרגת המדבר. בדרגת החי אנחנו אוכלים את השניצל, ובדרגת המדבר אנחנו סופגים את השניצל, אנחנו סופגים את היחס שאנחנו מקבלים, והיחס הזה לא נמצא בבשר. הבשר הוא רק הנושא שסביבו קיים היחס. היחס הוא כמו שדה אנרגטי, הילה, מעין כוח הנמצא סביב חתיכת הבשר, סביב המנה שאנחנו מקבלים, ואנחנו מרגישים שהיא באה מאהבה.

אם נעשה ניסיון ונבקש שיגישו לנו מזון בנועם ונחמדות ובפעם הבאה בזלזול תוך כדי זריקת הצלחת לפנינו, נגיב למזון בתחושות שונות לגמרי וברור שזה לא יהיה אותו דבר. עבור כלב או חתול התחושה תהיה זהה, מפני שהם קיימים בדרגה אחת בלבד, דרגת החי. אך אם מדובר באדם בעל גאווה, הוא יתנהג אחרת. הוא יזרוק לנו את הצלחת חזרה, הוא לא יקבל אותה, כי פגענו בו בדרגה גבוהה יותר מהמזון, פגענו בגאווה. ביטלנו את "דרגת האדם" שבו. אם נפתח בו את דרגת האדם, אז גם אם נגיש לו את המזון באותה צורה, אבל עם הבדל בכוונה שלנו בהכנת המזון, הוא ירגיש זאת. אפשר להרגיש במזון גם אם אדם חולה או בריא.

אפשר גם להשפיע על המזון, זה תלוי בנו. המזון יהיה טעים יותר אם האדם יספר לעצמו שקיבל את המנה מאהובתו שחזרה מהעבודה עייפה ודאגה ביתר שעות היום לילדים. היא הכינה לו את מה שמתאים לו, וכך גם עשתה עבור ילדיהם. היא יודעת בדיוק מה הוא אוהב, והיא ידעה מה ירצה לאכול דווקא היום. למרות שיש עשרה סוגי מאכלים שהוא אוהב, היא קלטה בדיוק מה ירצה לאכול הערב. היא עשתה זאת והספיקה לעשות את הכול, וממש הכניסה לאוכל את האהבה, את היחס ואת תשומת הלב שלה. הוא יחשוב על זה ויאמר לה את זה וכך יחזיר לה יחס ויעורר גם בה שמחה.

מזון

האוכל מקשר בין בני אדם

האוכל הוא חלק מהתרבות האנושית, חלק מכל מה שיצרנו. עם מלודיה מיוחדת, עם ריחות בושם ועם כל מיני טקסים וכללים. סביב האוכל אפשר למסור זה לזה רגש, יחס, סטטוס. להראות משהו, לרמוז על משהו. אוכל מקשר בין בני אדם.

יש היום דרכי תקשורת רבות אחרות כמו ספורט וטיולים משותפים, אבל הקל ביותר והנהוג ביותר בכל התרבויות, הוא לתקשר סביב השולחן. כשמכניסים אורחים הביתה, מגישים להם כיבוד ומשקה לפני האוכל, ובסוף קינוח. אם מזמינים אורח לאיזו שיחה, מציעים לו כוס תה, כוס קפה, זו נקראת "התקשרות", זה סוג של התקשרות.

בסופו של דבר ההתקשרות היא הקובעת אם האוכל טעים, ואם הוא בריא יותר. אם האוכל מוגש מכל הלב, הוא לא מזיק לגוף, כי הרגש נמצא בדרגה עליונה יותר מהמזון ברמת החי, הוא ברמת המדבר והוא ידכא את הכול. עד כדי כך שדרגת המדבר יכולה לדכא את השפעתו של אוכל מקולקל על המערכת.

כשנגיע לאהבת הזולת, גם איכות העגבניות תשתפר

במקרה של בעיות בתזונה, יש לחזור לאוכל בסיסי, כי כך בנוי הגוף שלנו. אם נוריד כל מה שאנחנו צורכים למינון נורמלי, לא תהיה לנו כל בעיה.

איננו יכולים לחזור לשיטות גידול של ירקות ופירות כמו בעבר, וגם אם החברה תנטרל את עניין הרווח הכספי מהמזון, היא בכל זאת תפתח בעתיד סוגי פירות וירקות שהם עמידים לאורך זמן. על התעשייה להמשיך לעשות זאת, כי אין לנו אפשרות להאכיל שבעה מיליארד אנשים באופן המסורתי של קטיף ואספקה של מזון בכל יום.

אבל ללא ספק, נוכל לנקות את רשתות המזון ממרבית המאכלים שאין בהם צורך. בני האדם לא צריכים עשרות סוגי גבינות או כמה סוגי עגבניות. יהיו עדיין תוספים למזון, אבל לא בצורה מוגזמת כמו שהם קיימים היום.

המשברים בתעשיות יביאו לכך שחלק מהאנשים יחזרו לעסוק בחקלאות ונחזור לאספקת מזון טבעית יותר. ובכל זאת, עם חלק ממה שהשגנו בזכות הגנטיקה והכימיה וחומרי ההדברה, נצטרך להמשיך. כל עוד העולם לא יתאזן, כך שהאנשים יוכלו ליהנות מהטבע בצורה הטבעית שלו, לא יהיה שינוי.

אם יהיו יחסים טובים בין אנשים, זה ישפיע על כל הדרגות. כשנגיע לאיזון עם כל הטבע גם בדרגות החי והצומח לא יהיו קלקולים. כלומר, אם האדם לא יהיה מקולקל, גם העגבנייה לא תתקלקל, שכן העגבנייה לכשעצמה קיימת כדי לגרום לאדם הנאה. הבעיה היא בנו, באיזון בינינו. ולכן כשנגיע לאהבת הזולת, גם איכות העגבניות תשתפר. נוכל לחיות בהרמוניה, נרגיש כיצד להשתמש נכון בטבע בצורה הכרחית ולא מוגזמת כמו עכשיו, כדי להזין את עצמנו בדרגת החי, כפי שבעלי החיים אינם מגזימים בכמויות המזון שהם צורכים. את כל יתר הכוחות שלנו לא נשקיע בדיאטות ובריפוי מחלות, אלא נשקיע בפיתוח דרגת האדם שבנו. וכשהאדם יגיע לאיזון עם כל הטבע, גם לא יהיו לנו קלקולים בשאר

אהבתם את הפרק? שתפו אותנו בתגובות

אהבתם? שתפו ברשתות

הגרסה הדיגיטלית