פראיירים בריבוע

"בני, אל תהיה פראייר. ואם אתה רואה מישהו תורם מעצמו לאחרים – רק בינינו כי לא נעים – תדע שהוא קצת רכרוכי, חסר עמוד שדרה". יש כאלה שתורמים, עוזרים, אבל זו תופעה די שולית בחברה המודרנית שלנו, רובנו לא נוטים לפזר לאחרים את מה ששייך לנו. לא רואים בזה תועלת.

כך התחנכנו והגענו לאגו בעל חזה נפוח. ואם למישהו יש קצת ניצוצי נתינה (ולא לקרוביו) הם נחשבים לו לגנאי, לחולשה; כך נראה רגע השיא של התפתחות האגואיזם האנושי, וכך גם… צליל הסיום שלו. בעידן הגלובלי האגו כבר לא יהיה המלך, כי מיום ליום אנחנו מתחילים לראות שהוא לא מסוגל להביא לנו שום דבר טוב. קודם אמרו לנו שהוא-הוא האמצעי שלנו לאושר, ועכשיו להיפך, אנחנו מתחילים לקלוט שהוא גומר לנו את החיים, הורס את העולם. אז יתחיל להתברר לנו שהוא מילא את תפקידו וגמר.

לא שהוא עוזב לשום מקום. האגו נשאר, אנחנו צריכים אותו, אבל הוא יתחיל לעבוד בשבילנו במקום שאנחנו נעבוד בשבילו. השימוש יתהפך. יתווסף אליו כוח נוסף שימשול בו – האלטרואיזם.

כמו אגואיזם, אלטרואיזם הוא כוח טבע שנמצא בשיעור מסוים בדומם, בצומח, בחי וגם במדבר (כלומר באדם). לא יכול להיות אגואיזם ללא אלטרואיזם, זה כנגד זה. תסתכלו בטבע, בכל תרכובת ולו הבסיסית ביותר – אטומים, אלקטרונים, פרוטונים – איפה שישנם חלקיקים חיוביים, תמצאו גם שליליים. הטבע כולו מורכב מפלוס ומינוס, שני חלקיקים הפוכים זה מזה. אחרת אין איזון, אין חיים.

ובין שניהם, האגואיזם והאלטרואיזם, מתחיל להיבנות השלב האבולוציוני הבא שלנו. בין שניהם ובעזרת שניהם נתחיל למלא את עצמנו בכל טוב, כדי לתת לזולת. כך בצורה הדדית נגיע לאיזון בין קח ותן, בין תן וקח, עד שהחברה תהיה מאוזנת באופן מושלם. נגלה שלקבל אני יכול רק לעצמי, אבל לתת, אני יכול לכולם. זאת אומרת שבנתינה גלומים חיים בלי הגבלה, חיים עם משמעות. חיים כאלו שבהם אדם מתחיל להרגיש שהוא נפרש על כל העולם – הכול הוא והכול שלו – כמה שימלא את הזולת ככה ירוויח. הנתינה תהיה ההזדמנות שלו לקבל מהטבע, כדי להעביר לאחרים ולהתמלא בעצמו. המעביר הוא הנהנה.

כך הטבע יצר אותנו, כדי שנרכיב את עצמנו לבד, נבנה איזון בינינו ואז נלמד מי הוא, וממה הוא עשוי, אילו חוקים פועלים בו, אילו תכונות. הטבע מפתח אותנו להיות פראיירים בריבוע: לתת ולהרוויח. ולא צריך להיות חכם גדול כדי להצליח, רק קצת לשמוע מה ממליצה חכמת הקבלה.