אחרי חודשים ארוכים של ציפייה ועצבים נתב"ג חוזר לפעילות מצומצמת. השמיים נפתחים וסוכנויות הנסיעות מדווחות על מבול של טלפונים והזמנות: חופשה ביוון, נופש בקרואטיה, הכול כלול בבולגריה – העיקר לטוס, לעוף הרחק מכאן.
ישראלים רבים מרגישים שישראל עבורם היא כמו צינוק, כמו בית סוהר, רוצים לצאת מהגבולות, להמריא רחוק. הם חושבים שכך הם קונים הרגשת חופש, שבמלון שלושה כוכבים בלב עיר אירופאית עם ארוחת בוקר קונטיננטלית תשתחרר המועקה.
איפשהו באחורית הראש ברור שהחופשה לא באמת תספק מרגוע. המראה כמה קילומטרים מחוץ לישראל לא באמת מקנה תחושת שחרור, ולא מורידה את הלחץ הנפשי הכבד שרובץ על הכתפיים, אבל מה החלופה? וחוץ מזה כולם נוסעים, אז ממשיכים לנסות, אולי בכל זאת בארץ החדשה ההיא הלחץ ישתחרר.
אנחנו יכולים לטוס עד קצה העולם, להתענג על כל מסעדה מקומית ואתר תיירותי ייחודי, אבל הכלוב המחניק נמצא בליבנו. הגבולות האלה נמצאים בתוכנו וסוגרים אותנו. זו הרגשת האגו שגדל בנו ותופס נפח גדול יותר לעצמו על חשבון האהבה לזולת שאמורה לשלוט ולהתרחב.
גם אני אוהב לטוס לחו"ל, במיוחד חביבים עליי טבע ונופים הרריים. אבל כשלא יכולתי לטוס בשל הקורונה, טיילתי לא פעם בארצנו הקטנטונת ונהניתי לגלות מחדש כמה היא יפה. הצפון, הדרום, הרי ירושלים – תענוג של ממש. כפי הנראה הרבה מחוסר הרצון לבלות את החופשה בארץ מדובר בעניין של הרגל.
אין מה לעשות. לפעמים צריכים לנסות הכול, ליפול ולקום שוב ושוב, כדי לשמוע את מה שהלב לחש מזמן. מזל שהטבע עוזר ליישב את דעתנו ולהפסיק לרוץ. הטבע בחסות הקורונה מנקה ומסדר, גורם לאנשים לדבר אחרת: "תראו איך רצנו כל החיים אחרי זמן אבוד ועודף ייצור, בשביל מה? לזהם את הכדור? איך האכלנו את עצמנו בשנאה במקום בהתחשבות ואהבה". פתאום מדברים על חיים פשוטים, על זמן להיות יחד.
למרות שכבר עכשיו ניכרים סימנים קטנים של הבראה, עדיין תהליך "ניקוי הרעלים" ייקח זמן. הטבע הגלובלי עובד מול עולם שבו לעסקנים ולמנהלי חברות יש עניין שנמשיך לטוס ולקנות, לצרוך עוד ועוד. הטבע מתמודד עם קבוצות לחץ אינטרסנטיות שמפעילות כוח על ממשלות – הם לא רוצים לוותר על כספינו לטובת עולם טבעי יותר, אנחנו, הלקוחות, האמצעי שלהם לעושר.
הטבע ינצח לבסוף, אבל התהליך יהיה הדרגתי ולא פשוט, יכלול מאבקים ואפילו מלחמות. האנושות תרגיש לאט לאט שהיא מתאזנת עם הטבע, שהיא שואפת לעשות טוב לגוף ולנשמה במקום לעשות את מה שטוב למאכרים.
כשזה יגיע נהיה מרוצים מבגדים נקיים אבל פשוטים כי לא נרגיש צורך להשוויץ אחד בפני השני. נשמח מדיור בסיסי כי לא נתקנא במי שיכול להרשות לעצמו דירות סביב העולם, שהיום הוא כאן ומחר הוא שוכח איפה הוא גר. נשאף לצרוך את מה שטוב ונוח לנו, לא פחות ולא יותר. הרצונות הבסיסיים יחזרו לממדים הטבעיים שלהם, והרצונות להתפתחות רוחנית יזנקו וידרשו להתפתח יותר ויותר.
מתוך חיים חומריים מאוזנים נתחיל לצעוד לחיים רגשיים מאוזנים. חיים שבהם הערך העליון הוא טיסה לתוך מרחב פנימי חדש, מרחב שנפתח בינינו כשאנחנו מתחברים עם אחרים.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
