הנה הבשיל פרי ראשון מאז הוכרז על הסכם השלום בין ישראל והנסיכות: חברה מקומית באבו דאבי הכריזה על הסכם סחר משמעותי עם חברה ישראלית. שתי החברות יעבדו יחד בנושא חקר הקורונה, במסגרתו יפותח גם מכשיר לגילוי נגיף הקורונה.
גם החיסון של חברת "מודרנה", שפותח בשיתוף עם המכון הלאומי לבריאות ובחסות אמריקנית, נמצא בשלבי פיתוח מתקדמים. וכמובן, הנשיא פוטין שנושף בעורף של כולם, כבר הכריז שהחיסון הרוסי ("הראשון בעולם!") עבר לשלב הייצור ההמוני.
מרוסיה ועד ברזיל, מאמריקה ועד ישראל – העולם כולו נתון במרדף בלתי פוסק אחר מציאת נוגדן למגפה המשתוללת. מרוב דאגה גלובלית לבריאותנו נראה שיש סיבה לאופטימיות, אבל לא, אף מומחה לא חושב איך הוא יציל את העולם. המרדף הוא אחר כבוד ויוקרה, אחר סטטוס בינלאומי נוצץ ומקור פרנסה.
הרבה בריאות ואושר כנראה לא יגיעו לנו מהמרוץ הזה. המאבק הגלוי הוא ביטוי למאבק סמוי יותר, מאבק של אגואיזם חסר שליטה, מאבק של פירוד ופלגנות שרק מובילים אותנו למשברים גדולים יותר. המרוץ האכזרי לגילוי חיסון זה על ראשו של זה הוא שיקוף מרוכז של היחסים בין בני האדם בכלל, והוא המחלה עצמה. העין הצרה, הריגול, התחרות והאיבה הם סימפטום של הפרת איזון בוטה של גוף החברה האנושית, איתות שמחייב לייצר נוגדנים למגפה הזאת שנקראת אגואיזם.
סביר יותר שינחתו על האנושות הגלובלית מכות נוספות שיעלו אותנו לאט לאט על המסלול הנכון להצלת העולם: האחדות בינינו. כשם שהטבע עגול ושלם והמכה גלובלית וחוצת גבולות, כך אין ניצחון אמיתי אם הוא לא של כולם עבור כולם. לכן המרוץ הוא משותף, ריצת מרתון עולמית לקבלת זריקת מרץ של הדדיות, של דאגה ואכפתיות, מתוך הבנה שזו התרופה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
